משפחת מישורי פגשה את האיש שהציל את חיי בנה, איליי. זהו סוג המפגשים שקשה לדבר עליהם מבלי לגלוש לקלישאות. פשוט כי הקלישאה היא האמת הפשוטה: בחדר לא נותרה עין אחת יבשה.
מתוך: ידיעות אחרונות - 24, מאת: יונתן גור
לכתבה המלאה מתוך ידיעות אחרונות לחץ כאן
ראשונים הגיעו ל"אורנית" בפתח תקוה, איליי ואמו דורלי. האב, רן, נותר בבית, הוא לא חש בטוב ולא רצה לסכן ילדים אחרים בבנין שמערכת החיסון שלהם לא במיטבה, במקומו הגיעו לתגבר הסבא והסבתא, בילה ובני מילנר. איליי, בן שנה ותשעה חודשים מסיע עגלה, מסתובב אנה ואנה ומשתכשך בבריכת הכדורים שבמשחקיה, לא באמת ער להתרגשות הגדולה שסביבו.
"איליי לא כ"כ מבין מה קורה, אבל אני מאד מאד מתרגשת", אומרת דורלי, "אני לא יכולה לתאר באיזה מקום שונה היינו לפני שנה, השנה שעברה היא ציון דרך, לא רק בגלל שסוף סוף אנחנו יכולים לפגוש את מי שנתן לאיליי חיים, אלא גם כי זה אומר שההשתלה הצליחה" היא אומרת ומשתנקת, "אני פוחדת אפילו להגיד את זה".
יאיר ניומן, התורם שעד לרגעי הפגישה היה אלמוני למשפחת משורי הגיע ל"אורנית" מלווה במשפחתו. "כל השנה חשבתי הרבה על הילד שתרמתי לו, אי אפשר לתאר את זה במילים, הלב שלי דופק חזק עכשיו" אמר יאיר מספר דקות לפני שאיליי ומשפחתו נכנסו לחדר בו התקיים המפגש המרגש.
"את המתנה הכי גדולה שיכולת לתת לו כבר נתת, גם לנו יש מתנה בשבילך" אמרה דורלי לאחר הדקות הראשונות של מפגש בין שני המשפחות והגישה ליאיר ספר מרשים בהוצאה עצמית שכותרתו "לתורם היקר שלי" ובו העמודים הצבעוניים והתמונות מתעדים ומתארים את חייו של איליי מהולדתו, תקופת המחלה ועד להחלמתו בזכות ההשתלה.
לאט לאט נשבר הקרח, יאיר לוקח את איליי לטיול קטן בפינת החי ב"אורנית", צוות המאגר של "עזר מציון" יחד עם ענת יהל, מתאמת ההשתלות של בי"ח "שניידר", מביטים בענין ובהתרגשות מהצד.
"מאד חיכינו למפגש הזה", אומרת דורלי "כל השנה חשבנו על הרגע הזה, ואני מקווה שנשמור על קשר עם יאיר כי עכשיו הוא ממש כמו אח שלו".
מרוץ נגד המחלה:
כשהיה איליי בן ארבעה וחצי חודשים חלה במה שנראה אז כשפעת, כשגופו לא התאושש מהמחלה, הוא התאפשז בבי"ח, אבל מצבו הלך והחמיר עד לדלקת ראות חמורה. בדיקת מח עצם אישרה את חשש הרופאים. הסתבר שאיליי חולה במחלה גנטית נדירה ביותר, בשם HLH – מחלת דם שהסיכוי ללקות בה עומד על אחד ל- 1.2 מליון, מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו ומחסל את המערכת החיסונית.
בשלב הראשון איליי עבר סדרה קשה של טיפולים כימותרפיים והזרקת סטרואידים כדי להביא להפוגה במחלה. אבל היה ברור שרק החלפה של מח העצם שלו יכולה להבטיח שהמחלה לא תחזור.
"אין משהו שיכול למוטט את העולם שלך יותר ממצב כזה", מוסיפה הסבתא, בינה מילנר, "עברנו תקופה קשה, קשה מאוד, אבל כשכל העולם מתמוטט סביבך, מה שעזר היה המשפחה התומכת שהורכבה מכל מי שפגשנו בדרך – מהצוות בבי"ח וב"עזר מציון" ועד לתורם מח עצם.
מתגייס לחיים:
כמה שנים לפני כן הסתובב יאיר ניומן, אז בן 19, עם חברים בירושלים, "היינו לפני הצבא וטיילנו, ראיתי דוכן של "עזר מציון" במסגרת מבצע ארצי שהתקיים באותו יום ובלי לחשוב הרבה נתתי דגימת דם", מספר יאיר, מוקף במשפחתו שמלווים אותו למפגש המרגש. "הרגשתי שצריך לתרום, זה נראה לי כמו הדבר שהכי נכון לעשות".
במשך ארבע שנים שכבו הנתונים במאגר של "עזר מציון" כאבן שאין לה הופכין, עד שנתברר שהם עשויים להתאים להשתלת מח עצם לאיליי. "כשהתקשרו אלי לא זכרתי בכלל במה מדובר, אבל כשהסבירו לי, הסכמתי מיד", אומר היום ניומן, "אי אפשר לתאר במילים את ההרגשה הטובה שזה נותן".
בסופו של התהליך הופקה מבחנה לא גדולה של מח עצם שהוזרק לגופו של איליי התינוק שהיה כבר לאחר סדרת טיפולים כימותרפיים אגריסיביים שנועדו לחסל את מה שנותר ממח העצם הפגום שלו. אחרי שבועיים קשים מאד שבהם גופו נלחם במח עצם הזר שהוחדר לתוכו, החל מצבו להשתפר, "אלה היו השבועיים הכי קשים בכל תקופת המחלה", אומרת משורי. "אבל לאט לאט ספירות הדם עלו ואיליי הלך והרגיש יותר טוב", אחרי חודשיים הוא חזר הביתה.
|
