ח"י הימים - ימי החיפושים אחר שלושת הנערים היו שילוב כמעט בלתי אפשרי של דאגה וכאב לצד תעצומות נפש ואהבה בהם עטף אותנו עם ישראל.

 

אינני יכולה לשכוח את הרבבות שפקדו את בתינו, אנשים מכל הקשת החברתית - תושבי הצפון והדרום, מן הימין ומן השמאל, דתיים ושאינם דתיים, חברי תנועות נוער, סטודנטים, צעירים ומבוגרים - החברה הישראלית על כל גווניה. כולם באו לחבק ולחזק, פשוט להיות אתנו.

 

יהודים מכל רחבי העולם שלחו מכתבים, מיילים, התקשרו טלפונית ואף באו - בודדים, קבוצות, נציגי ארגונים וקהילות.

 

כולם בקשו לומר -"הנערים הם לא רק הילדים שלכם-הם של כולנו." החיבוק, תחושת ה"ביחד" הזו, נתנו לנו הרבה כח ותמיכה בימים לא פשוטים.

 

קולות ביקורת נשמעים מדי פעם על כך שאנו יודעים להתאחד רק בעת צרה ולא בעת שגרה, שאז דומה שהמחלוקות והיריבויות חוצות את כל הקווים האדומים. לא רק שאיני מקלה ראש בכך, אני מוצאת דווקא חיזוק גדול בעובדה כי ב"עת צרה ליעקב" אנו משילים מיד את כל הקליפות של הפירוד. יודעים להתאחד ומגלים ערבות ודאגה הדדית.

 

אין עוד עם בעולם שיודע בעת צרה להתלכד כך, זולת עמנו. "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד," נשמעה קריאת כיוון בלוויה של סמ"ר שון כרמלי שנהרג במבצע "צוק איתן", שבה לקחו חלק גוונים-גוונים של החברה הישראלית. עם זאת, אתגר הוא לנו לפעול למשוך את חוט החסד והאחווה גם על פני ימות החול והשגרה. רבים שאלו ושואלים - מה גרם לכולם להרגיש כה מחוברים לגורלם של שלושת הנערים?

 

נראה כי בפשטות התשובה נעוצה בהזדהות הטבעית והאנושית עם כאב ומצוקה של הזולת. כיצד יכול בן אנוש שלא לכאוב את כאבנו, כמו גם את הסיטואציה הלא אנושית שאליה נקלענו בלי הכנה מוקדמת.  עם זאת, נדמה כי יש רובד נוסף, עמוק יותר, ישראלי ויהודי יותר: אנחנו מרגישים חיבור בין לבבות כי אנחנו יודעים בפנימיותנו שאנחנו חלק ממשהו גדול. ההבנה כי יש משהו בסיסי, מכנה משותף עמוק המחבר בין כולם; התחושה כי רב המשותף על השונה; ההכרה כי עם אחד אנחנו, בעל עבר ועתיד משותפים - אלה מחברים בין כל חלקי העם בארץ ובתפוצות.

 

רכיב משמעותי בזהותנו מתחדד ומתברר ואנו נזכרים כי אחים אנחנו - "שובו אחים". שובו אחים, ולא רק הנערים, אלא אף אנו מבקשים לשוב אל עצמנו, אל עצם הטוב שבנו. כל אחד התחבר לטוב שבעצמו דרך חיפוש הנערים. אנשים חשו צורך להיות טובים יותר, כל אחד בדרכו שלו.

 

עמותת "עזר מציון" הינה דוגמא ומופת לחיבור הטוב שבאדם. פעילותה של "עזר מציון" מוציאה מן הכוח אל הפועל את הערבות ההדדית הטבועה בנו. בשילוב נדיר ויחודי פועלת העמותה בנתינה אינסופית.

 

נתינה הבאה לביטוי במקרי חירום ובעת צרה - בהרתמות מיידית לעזור ולהציל חיים. אך גם בנתינה יומיומית כדבר שבשגרה - בסיוע ותמיכה רפואיים הניתנים לחולים ולמשפחותיהם, לקשישים, לנזקקים ולאנשים במצבי משבר רבים ושונים, במטרה לסייע להם להתגבר על הקשיים והמכשולים העומדים בפניהם. כל זאת מתוך רצון אדיר ומאמץ עילאי  להעניק לכל אדם את ההזדמנות לבחור בחיים.

 

עם ישראל בולט בנתינה האינסופית, באכפתיות ובדאגה האחד לשני. הטוב הזה קיים. עולה ויורד. מתפרץ ונבלע. אבל זאת המהות של העם שלנו. זה בסיסו. זו סגוליותו.