"שמי ערן דגן בן 29 בן אדם שאוהב ספורט, אוהב מוזיקה, אוהב להצחיק ולשמוח, אוהב לעזור והכי חשוב אוהב את החיים, אני יודע שזה נשמע כמו טקסט להרשמה של אתר הכריות אבל זאת  האמת.

 

ב - 23.12.2015 נתקלתי בצרה קטנה/גדולה תלוי איך כל אחד מסתכל על זה. אני באופן אישי הסתכלתי על זה כמלחמה כי ידעתי שאני ינצח אותה בעיקר שאתה יודע שיש סביבך משפחה, דודים, חברים שתומכים והכי חשוב שמחת חיים ואמונה בקדוש ברוך הוא אז שום דבר לא יכול לשבור אותך...

 

כשנכנסתי למלחמה ידעתי שאני לא קורבן אלה שליח שבא להראות לכולם שאמונה בסוף מנצחת.

 

אתה בטח שואל מה הצרה? באו שלושה אנשים עם חלוקים לבנים ומסכות על הפנים ועמדו מולי, עדין לא הבנתי מה קורה. פתאום אני רואה חברי משפחה, דודים, חברים שמתחילים לבוא, ולי עדין לא היה מובן מה קורה. בתור בן אדם שלא ידע בחיים איך נראית אנטיביוטיקה, מן הסתם שלא יהיה לי מובן מה קורה. עד שאחד מאנשים עם החלוקים הלבנים התחיל לדבר... ופה מתחיל הכל. התבשרתי שיש לי מחלה בשם לוקמיה - סרטן הדם. זה היה 6 דקות של דיבור, המוח לא הצליח לעקל, כמו יריות שלא מפסיקות. אבל אל תיבהל גם אני לא נבהלתי. והתגובה הראשונה שלי הייתי  קדימה בוא נתחיל בקרב. חצי שנה של אשפוז עליות ירידות ושוב עליות ושוב ירידות אבל אין מה לעשות קו ישר זה מוות. נלחמתי כמה שצריך והכי חשוב האמנתי ותמיד הסתכלתי כמה אנשים אוהבים אותי וכמה החיים חשובים לי. המלחמה לא הייתה קלה כי אחרי כל טיפול כימותרפיה יש תופעות לווי מציקות אבל גם על זה התגברתי אל תדאג...

 

ופה אתה נכנסת לתמונה של חיי. הודיעו לי שאני זקוק להשתלת מח עצם.

 

אחרי בדיקות של "עזר מציון" בין מאות אלפי אנשים, הודיעו לי שאתה נבחרת להציל לי את החיים (100 אחוז התאמה). זה גרם לי עוד יותר להאמין שאני לקראת קו הסיום של המלחמה ושאני עומד לנצח.

 

היום הזה אנחנו פה כולם משפחה, חברים ודודים, וזה היה לי חשוב מאוד לפגוש אותך ואני שמח שהסכמת. רציתי להודות לך זה לא כל כך מובן מאליו.

 

אני מרגיש שאין באמת דרך להודות לך על זה. מבחינתך זה תרומה, מבחינתי הצלת לי את החיים. זה גרם לי לנצח במלחמה ועל זה אהיה לנצח אסיר תודה לך. אני מאחל לך שבזכות המצווה הגדולה שעשית שתמיד תהיה בריא ומאושר ושתמיד תזכור שאיפשהו יש משהו שאתה הגיבור שלו תודה מכל הלב.

 

אני אוהב אותך".