"אל המאגר של "עזר מציון" הצטרפתי במהלך יום התרמה לטובת חולה מסוים. לא באמת האמנתי שאני אהיה זה שיזכה להציל חיים של מישהו אחר. 

 

באמצע יום לימודים התקשרו אליי ואמרו לי שנמצאתי מתאים בהתאמה ראשונית לתרומת מח עצם. לקח זמן עד שנזכרתי במה מדובר. ביקשו ממני להגיע במהירות כדי להמשיך בתהליך. כשאמרו לי שביני לבין החולה יש התאמה - לא הייתה לי שום התלבטות. שמחתי שיש לי את הזכות להציל חיים. 

 

הזהירו אותי שיתכן ויהיו לי תופעות לוואי או כאבים כתוצאה מהליך התרומה. בפועל לא הרגשתי שום דבר. פחדתי. אם אין לי תופעות לוואי אולי משהו לא בסדר?. בתום התהליך הרופא יצא עם שקית קטנה ובה מעט נוזל צהוב. ידעתי שהנוזל היקר הזה יכול להציל חיים.

 

לא נתנו לי שום פרט על מקבל התרומה, ידעתי רק שהוא ילד קטן. במשך השנה שלאחר התרומה נאסר על התורם והנתרם להיפגש. במהלך אותה שנה חשבתי הרבה על החולה – האם הוא באמת החלים? איך הוא מרגיש? איזה מין ילד הוא?.

 

כעבור שנה מיום מתן התרומה נפגשנו. התרגשתי לראות את נמרוד – צוחק, משתולל ומשחק בכדורגל. אני מרגיש שיש בו משהו משלי. זה מדהים. זה בסך הכל שתי דקירות קטנות ובכלום מאמץ אפשר לעשות משהו גדול. אין מעשה יותר גדול מזה. לזכות להיות האחד מבין מאות אלפים שמציל חיים זה כמו לזכות בלוטו, רק הרבה יותר מכך".