קלינאי תקשורת הוא כתובת לאבחון, לטיפול ולשיקום במגוון רחב של קשיים הקשורים בתקשורת, בהם קשיים בדיבור, בהבנה או בהבעה של השפה המדוברת, וכן קשיים בתקשורת מילולית ובתקשורת לא מילולית.יש קשיים בשפה ובתקשורת הנפוצים אצל ילדים שלומדים בכיתות רגילות. לדוגמה:


■ קשיי הגייה (היגוי צלילים כגון ל, ר, ש)
■ קשיי עיבוד שמיעה - שומע 'ספסל' אבל בעיבוד מתקבל 'סבסל'.
■ עיכוב התפתחותי
■ קשיים פונולוגיים )קושי להתאים צליל לאות, לזהות צליל פותח וצליל סוגר וכדומה(
■ גמגום
■ צרידות
■ לימוד שפה שנייה
■ קשיי למידה
■ קשיי שמיעה
רבים ומגוונים הם התחומים שבהם קלינאי התקשורת יכול לסייע יש לציין כי טיפול של קלינאי תקשורת, כמו כל התערבות של מטפל חיצוני, צריך להיות מלווה בהדרכת ההורים והמחנך ובתרגול בבית. תנאים אלו הכרחיים להצלחת הטיפול.

 

להלן הסבר על קשיים נפוצים יחסית, שאנו נתקלים בהם במסגרות הלימודים ובידינו לסייע:

 

דיבור – היגוי/מובנות הדיבור
תחום זה כולל את היכולת הפיזית להניע את איברי הפה – השפתיים, הלשון, החך, הסנטר והלחיים, כדי להפיק קולות שבשפה המקצועית נקראים פונמות. לדוגמה, כדי להפיק את הצליל 'בּ ' עלינו לשאוף אוויר, לנשוף אותו, להצמיד את השפתיים ולעצור זמנית את זרימת האוויר, להפעיל את מיתרי הקול ולפתוח את השפתיים.
■ כדי לקבוע את רמת מובנות הדיבור של הילד יש להביא בחשבון את מספר האנשים שיכולים להבין את שפת הילד. לדוגמה, אף שהילד יכול להפיק כל צליל בנפרד, מובנותו יורדת בדיבור ממושך, עקב מפתח-פה סגור, דיבור מהיר, דיבור אפי )נזלי(, עצמה נמוכה וכדומה.
■ לא בכל גיל שיבוש בהיגוי נחשב לבעיה שיש לאבחן ולטפל בה. לדוגמה, הגיית האותיות השורקות (ש, ס וכו') אמורה להגיע לבשלות עד גיל שש. על כן ילד בן שלוש שאומר 'סוקו' או 'תוקו' במקום 'שוקו' אינו נחשב כזקוק לאבחון ולטיפול. כאשר לא ברור אם הילד מתפקד בהתאם לגילו מבחינת מובנות והיגוי ניתן להתייעץ עם הרכז ההתפתחותי ובמידת הצורך לפנות להתייעצות ראשונית אפילו טלפונית עם קלינאי תקשורת. באופן כללי מצופה ש:
■ בסביבות גיל שלוש ילד יוכל להגות את הצלילים פּ , בּ , מ, ט, ד, נ.
■ בסביבות גיל ארבע מצופה שיתווספו הצלילים: ר, ל, ק, ג, ו, ח.
■ בסביבות גיל שש מצופה שיתווספו הצלילים: ס, ז, צ, ש.להלן שיבושי היגוי ופונולוגיה נפוצים:
■ החלפה של הגה אחד בהגה אחר. למשל: י' במקום ל' – חָ יָב במקום חָ לָ ב, או תּ ' במקום כּ ' – תֶּ לֶ ב במקום כֶּ לֶ ב.
■ השמטה מוחלטת של הגה מסוים. למשל: ר': הגיית גֶזֶ במקום גֶזֶר, או השמטה חלקית, למשל: הגיית אַם במקום חַם.
■ שיכול – החלפת סדר ההגאים במילה. למשל: קַמְלָר במקום קַלְמָר, או: נַלְיוֹן במקום נַיְלוֹן.

 

מיומנויות הבעת השפה
הדיבור כרוך ביכולת מוטורית ופיזית, ואילו שפה היא מערכת כללים המשמשת להעברת מסר סמלי וכוללת מילים דבורות, מילים תקין, אך מגלים קושי בחיבור המילים למשפטהגיוני, ועוד. קלינאי תקשורת יכול לעזור לילד ללמוד שפה או מילים חדשות ולחבר אותן למשפטים תקינים על ידי סמנטיקה ותחביר, כדי שהילד יוכל לתקשר בשטף עם העולם הסובב אותו. ילדים שמתקשים להביע את עצמם עלולים להיות מתוסכלים מן העובדה שכוונותיהם אינן מובנות לאחרים, ובעקבות זאת לגלות קשיי התנהגות, קשיים חברתיים או חשש מלהביע את עצמם בעל פה – בשיעור וכדומה. במקרים אלו, הצלחת הטיפול של קלינאי התקשורת תלויה במידה רבה בהבנה ובקבלה של הילד מצד ההורים והמלמד. בראשית הדרך יש לאפשר לילד להביע את עצמו במשפטים קצרים ואין להקשות עליו בבקשות לתשובות ארוכות ומורכבות. חשוב מאוד לטפח את הביטחון העצמי של הילד על ידי חוויות של הצלחה, שאותן משיגים על ידי שאלות קצרות וממוקדות, כגון 'מה אוכלים בפסח?' במקום שאלות כלליות ופתוחות, כגון 'ספר לי על חג הפסח'. בדרך זו מחזקים את הילד, נותנים לו תחושה שהוא יודע ולכן אין לו סיבה לחשוש להשיב בקול. בד בבד עם ההתקדמות שלו מעלים בהדרגה את הדרישות ממנו. מלמדים רבים נוטים לוותר לילד המתקשה בהבעה ולא לאתגר אותו כלל בתחום זה. דא עקא שבאופן זה הילד אינו מתקדם, וממילא הוא חש עצמו נחות מן האחרים והדימוי העצמי שלו נפגע עוד ועוד, עד שהוא נזקק לחיזוק רגשי. גם בבית יש לפעול לפי כללים אלו – לשאול שאלות ישירות וממוקדות ולחזק את הילד על התשובות שהוא משיב ועל הדיבורים שהוא יוזם. חשוב ביותר לזכור: ילד שיש לו קושי בהבעה אינו בהכרח ילד שיש לו קושי בהבנה!!! לעתים אנו מסיקים מהר מדי שמי שאינו יכול להביע את עצמו גם אינו מבין. פעמים רבות מסקנה זו היא עיוות של המציאות, והדבר מתסכל את הילד, היות שהוא מבין הרבה יותר ממה שביכולתו להביע.

 

מיומנויות הבנת השפה
הבנת השפה מתארת את יכולתו של הילד להקשיב לשפה ולהבינה. בדרך כלל ילדים צעירים מבינים יותר ממה שהם אומרים, מפני שיכולת הבנת השפה אצלם טובה יותר מיכולת הבעת השפה.כאשר יש קושי בהבנת השפה, קלינאי תקשורת יכול להעשיר את אוצר המילים של הילד, ובעיקר – ללמדו כיצד להשתמש בידע הזה כדי לעקוב אחר הוראות, לענות על שאלות ולהשתתף בשיחות פשוטות עם אחרים.לרשות המלמד כמה דרכים פשוטות לחיזוק יכולת הבנת השפה אצל הילדים: פירוק הוראות מורכבות להוראות פשוטות יותר. לדוגמה: הוראה הכוללת ארבעה שלבים מומלץ לפרק לשניים. בתחילה להורות את שני השלבים הראשונים ורק לאחר ביצועם להורות את השניים הנוספים. לאחר מתן הוראה חשוב מאוד לוודא שהילד הבין אותה ולשאול אותו מה הוא צריך לעשות. לדוגמה: לאחר שהמלמד הורה לילדים לצבוע את הדף ואחר כך לגזור אותו, עליו לשאול את הילד: מה אתה צריך לעשות בהתחלה? ומה צריך
לעשות אחר כך?' כדי לחזק זאת מומלץ מאוד לשחק במשחקים שדורשים מילוי הוראות והבנת רצף, כגון סידור סיפורי רצף )קיים בערכות של הרכזים(.גם בבית מומלץ להרבות במשחקי שפה, כגון רצף מעשים טובים, רביעיות, משחקי יוצא דופן, 'נחש מי'. בשיחה עם ילד שמתקשה בהבנת השפה מומלץ מאוד להרבות בשאלות חשיבה – סיבה ותוצאה, כגון: 'מה לדעתך יקרה אם תקפוץ מהמגלשה?' 'האם אתה חושב שצריך לשתף גם את מוישי במשחק?' למה אתה חושב ככה?'

 

שטף הדיבור/גמגום
גמגום הוא בעיה בשטף הדיבור המתבטאת בדיבור מהוסס, בחזרות ובבלבול במהלך הדיבור.

  • הגמגום עשוי להתחיל בין גיל שמונה-עשר חודשים לשתים-עשרה שנים ולעתים אף מאוחר יותר, אך הגיל הנפוץ ביותר להתחלת גמגום הוא שנתיים עד חמש שנים.
  • גמגום עשוי להתחיל בהדרגה או בחדות ופתאומיות.
  • רבים מהמקרים הגמגום מופיע בתקופה שבה חלה התפתחות גדולה בשפה ובדיבור.
  • מחקרים מראים שהתערבות מוקדמת יעילה מאוד לטיפול בגמגום.כולנו חווינו, ולו פעם אחת בחיינו, חוויה של חוסר שטף בדיבור: הפסקות בין המילים, חזרה על צלילים בתחילת מילה וכדומה. מצב זה נפוץ במיוחד אצל ילדים שמתחילים לדבר, אך קיים גם אצל מבוגרים, והוא נחשב לחוסר שטף תקין שאינו דורש טיפול מיוחד.גמגום לעומת זאת מופיע בדרך כלל אחרי
    התפתחות מלאה של הדיבור, בשלב שהילד מסוגל לדבר במשפטים.טיפים להורה ולמלמד להתמודדות עם ילד מגמגם:
  • עיצוב הסביבה של הילד לכיוון שמעודד שטף
  • לא לעזור כשהילד מגמגם )רק נקודתית – אם הילד רוצה(
  • להשתמש בשאלות ברֵ רה ולא בשאלות פתוחות
  • לדבר לאט וברגיעה
  • להשתמש במשפטים קצרים ובאוצר מילים פשוט יחסית
  • להפחית דרישות מילוליות ונימוסיות )כמו מה זה?' 'תגיד תודה'(
  • להימנע מלתת חיזוקים שליליים לגמגום
  • ללמד על דרך החיוב, לחזק הצלחותלא לחייב את הילד לדבר כשהוא מתרגש/עצוב/כועסים עליו
  • לזמן לילד חוויות של הצלחה ולחזק את ההצלחות בתיאור מפורט ולא כללי
  • להקפיד על סדר יום קבוע
  • להתמקד בתוכן דברי הילד ולאו דווקא באופן ההבעה יש לתת לילד זמן לבטא את עצמו בלא תחושת לחץ מצד הסובבים אותו. הדבר חשוב במיוחד בהתחלת המשפטים שהוא מנסה לומר.כיום לא קיים טיפול מוחלט לגמגום אך בכ-80%ממקרי הגמגום בגיל ההתפתחות יש החלמה ספונטנית, בלי קשר לחומרת הגמגום. למרות זאת, גם כשהגמגום קיים בגיל מאוחר מומלץ לפנות לטיפול, כדי להקל על הילד או הנער את ההתמודדות עם הגמגום.

 

קושי בשיום ובשליפה
היכולת לשיים היא היכולת לשלוף מילים מוכרות מן הזיכרון, מן ה"מילון המנטלי" הפנימי. קושי בשליפת מילים הוא קושי להשתמש בספונטניות במילים שהאדם מכיר ומבין ובעבר השתמש בהן באופן תקין. כשקיים קושי בשליפה האדם חש שהמילה מונחת "בקצה לשונו" ובכל זאת ה ו א אינו מצליח לאתרה. כולנו נתקלנו, ולו פעם אחת בחיינו, בקושי לשלוף מילה ספציפית – שם עצם, שם פעולה, תואר, תאריך, מספר וכדומה, אך ילדים שסובלים מן הקושי הזה מתמודדים אתו שוב ושוב:בכיתה הם מתקשים לענות על שאלות שדורשות שִ חזור של נתונים ספציפיים, וכך אף שהם יודעים את החומר הם מתקשים להשיב על השאלות, בהיעדר יכולת לשחזר שמות של דמויות, מקומות, תאריכים ופרטים אחרים השייכים לסיפור.בקרב הסובלים מקשיי שליפה עולה השכיחות של קשיים ברכישת הקריאה, מכיוון שגם הקריאה דורשת מיומנות שליפה, שהרי קריאה היא תהליך שיום מהיר ומדויק של סמלים גרפיים – אותיות ותנועות. במחקרים רבים נמצא כי אצל רבים מהסובלים מדיסלקסייה קיים קושי בולט בשיום מהיר של אותיות, מספרים, צבעים וכדומה, ולכן מהירות השיום נחשבת מדד מנבא לרכישת קריאה כאשר מתגלה קושי כזה נחוץ אבחון וטיפול מקצועי, אך מעבר לכך ההורה והמלמד יכולים להקל על הילד רבות ולקדמו בשיום ושליפה, באמצעות: ריבוי שיחה, שירים, חרוזים, קריאת סיפורים ושילוב שאלות סגורות בזמן הקריאה. יש גם משחקים שעשויים לחזק את יכולת השליפה של הילד. למשל, משחק ההפך: המבוגר אומר 'אני אוכל אוכל חם' והילד עונה 'אני אוכל אוכל קר', ראיתי כלב גדול' – 'ראיתי כלב קטן' וכדומה; משחק 'מי אינו שייך': מונים שלושה פריטים ושואלים את הילד איזה מהם אינו שייך. לדוגמה: כלב, חתול, עץ. וכן, אילו שתי מילים מהרשימה שייכות לאותה קבוצה – אוטו, שעון, משאית, שולחן; משחקי קלפים, כגון מי אני ומה שמי', 'נחש מי', 'רביעיות' וחלוקת
מילים לקטגוריות, כגון: מְ נה מהרשימה את כל מה ששיך לקבוצת כלי רכב. יש להימנע ככל האפשר משאלת שאלות פתוחות, כמו 'מה למדת היום?' ו'מה עשית היום?' חלף זאת יש לפרק את השאלות ולמקד אותן, כגון: 'מה למדת בחומש?'

 

קול/צרידות
הפרעות קול נוגעות ליכולת לדבר באיכות קול תקינה, והיא כוללת יבלות או פוליפים במיתרי הקול, שיתוק של המיתרים והפרעות נוספות שעלולות לגרום לצרידות או להפסד של הקול.הפרעת קול הנפוצה בקרב ילדים צעירים היא
צרידות הנגרמת משימוש לא יעיל במיתרי הקול. הרגלים רעים שגורמים למתח במיתרי הקול ומזיקים להם הם: צעקות, דיבור מופרז,שיעול, כחכוחים ועוד. קלינאי תקשורת בעל ניסיון בהפרעות קול ותהודה יכול לעבוד עם ילדים כדי לצמצם התנהגויות אלו ולתקן את המתח/הנזק של המיתרים.

 

לסיכום:
חשוב להורים ולמורים להכיר את מהלך ההתפתחות הנורמלי של שפה ודיבור כדי לדעת מתי דרושה התערבות. לדוגמה, עד גיל חמש או שש שנים ילדים אינם יכולים להפיק צלילים מסוימים, ועל כן אין סיבה לדאגה אם ילד בן שלש אינו הוגה בדיוק את המילה שמש. לעומת זאת, ילד בן חמש שנים צריך להיות מסוגל לספר סיפור פשוט, שבו התחלה, אמצע וסוף. חוסר יכולת לעשות זאת הוא סיבה לשקול התייעצות עם קלינאי תקשורת.לפעמים לילדים יש בעיה זמנית שיכולה להיפתר באמצעים פשוטים יחסית, כאלה הם צרידות או נוזלים באוזניים בעונת החורף. במקרים אחרים מתגלות בעיות שעלולות להיות ארוכות טווח או סיבוך של בעיה קלה. על כן יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם ולהתערבות מתאימה מוקדם ככל האפשר. לקשיים שפתיים כמו לכל קושי אחר עשויים להתלוות קשיים רגשיים ואף התנהגותיים. ילד שחש שלא מבינים אותו יכול להגיב בתסכול ואפילו באלימות. ילד מגמגם עלול להסתגר ולא לדבר וכן לפתח דימוי עצמי נמוך. לכן, על מנת למנוע קשיים גדולים, יש לפנות לבירור מבעוד מועד, ואחד התפקידים המוצהרים של הרכז ההתפתחותי הוא לסייע להורים לשקול את הצורך בפנייה לבירור ובשעת הצורך להפנותם לכתובת המתאימה. לא אחת יתברר שכל שהילד צריך הוא – זמן כדי להשיג אבני דרך מסוימות, שהרי ילדים מתפתחים בקצב שונה. אולם גם לצורך קביעה כזו נחוץ ידע מקצועי. בדרך כלל כאשר פונים לקלינאי תקשורת הוא ממליץ לערוך לילד בדיקות שמיעה, כדי לוודא שהשמיעה של הילד תקינה ולא ליקוי שמיעה הוא הגורם את הקושי השפתי או מחמיר אותו.אם הילד זקוק לעזרה נוספת, קלינאי התקשורת יעזור לו ללמוד מיומנויות חדשות ולתרגל אותן.
לצד הטיפול הישיר בילד יעניק קלינאי התקשורת הדרכה להורים ולמורים, כדי לתמוך ביכולות התקשורתיות של הילד בביתו ובתלמוד תורה. אבחון וטיפול של קלינאי תקשורת כלול בסל הבריאות וניתן בכל קופות החולים

 

מתי מומלץ לפנות לאבחון
של קליניאי תקשורת?
לא כל שיבוש או איחור בהתפתחות הדיבור מצריך אבחון וטיפול. כאשר השיבוש או האיחור בולט בבירור יחסית לבני אותו הגיל או כאשר הקושי מפריע לתפקוד היום-יומי של הילד – יש לפנות לקלינאי תקשורת. דוגמאות למצבים הדורשים בירור אצל קלינאי תקשורת:

  1. היגוי
    אין התחלת דיבור אחרי גיל שנה וחצי.הדיבור מאוד לא מובן וקיימים שיבושי היגוי רבים בסביבות גיל 3 ומעלה.השמטת הברות שלמות בגיל 3 ומעלה. שיבוש הגאים יחידים (אחד או שניים) בגיל 4.הגייה לא תקינה או לא מדויקת של ההגאים השורקים (ס, ז, שׁ, צ) בסביבות גיל חמש וחצי עד שש שנים.כאשר הדיבור נשמע לא מדויק, כאשר יש ריור (נזילת רוק מהפה), כאשר יש תחושה שתפקוד איברי הדיבור אינו תקין או אינו מדויק (גם בעת נגיסה, לעיסה, שתייה וכדומה).
  2. הבעת שפה
    כאשר ילד בכיתת גן אינו מרכיב באופן מסודר משפט פשוט הכולל נושא-נשוא-מושא ]הילד קנה ארטיק[, בתיאור תמונות או בסיפור חוויה.כאשר הילד משתמש בשפת גוף כדי לתקשר.(כאשר הילד מרבה להשתמש במילים כלליות זה, נו, שם, הוא( במקום להביע את רצונו במילים ספציפיות.
  3. הבנת שפה
    כאשר ניכר אצל הילד חסר במושגי יסוד.כאשר רואים שהילד אינו יכול לסדר תמונות בסיפורי רצף של 3 קלפים. כאשר ניכרת חשיבה לקויה.כאשר קשה לילד למלא הוראות ]הוראה אחת[.
  4. שטף הדיבור/גמגום
    כאשר בפרק זמן שעולה על חודש ימים הילד מדבר באופן לא שוטף – עקב חזרות, השהיות או לחיצות בדיבור.
  5. צרידות
    סימני צרידות שחשוב לעקוב אחריהם:
  • קול מחוספס
  • כחכוח רב
  • טון נמוך