לא תמיד התשובה הנכונה על השאלה שבכותרת היא: הפרעת קשב וריכוז.

מה עושים כשזו התשובה? מה עושים כשלא זו התשובה? על כך ועוד בכתבה שלפניכם.

 

בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. בכינוי זה מתארים ילד שאינו מסוגל לשבת ולהקשיב ברצף זמן ממושך, ומדי כמה רגעים מחשבתו 'בורחת‘ למקומות אחרים. יש ילדים שאף אינם מסוגלים לשבת ברוגע במקום אחד במשך פרק זמן ארוך, ומדי פעם בפעם נעמדים ואף משוטטים. בשפה המקצועית הם מכונים 'היפראקטיביים‘. לא כל ילד שתיאורו הולם את התיאור הנ“ל סובל מהפרעת קשב וריכוז. הפרעת קשב וריכוז היא מצב נירולוגי, שבו יש חסר של חומר ששמו ’דופמין‘ ותפקידו ליצור חיבור בין תאי המוח. בשל החסר בדופמין נוצר קושי בריכוז. לעתים קשיים רגשיים הם המשפיעים על הילד וגורמים להתנהגותו זו, הדומה להפרעת קשב וריכוז. ייתכן שדבר מה מעיק על לבו – צער על חסר כלשהו, לחץ שמפעילים עליו הוריו או מחנכיו, בעיות חברתיות, כמו הצקות של חברים ועוד. כל אלו וכיוצא בהם עשויים לגרום לילד להיות שקוע במחשבות בלי יכולת להתרכז בלימודים. הפתרון לבעיה זו הוא הצער, המרירות וכדומה שהוא נתון בהם. לעומת זאת, כאשר הבעיה אכן נובעת ממחסור בדופמין הפתרון המקצועי הוא נטילת תרופה ששמה ’ריטלין‘, המשלימה את החומר החסר במוח ומחזירה לילד את היכולת להתרכז ולהקשיב 1. מלבד הריטלין, השוק מציע מגוון טיפולים נוספים – תרופות טבעיות וטיפולים אלטרנטיביים, המתיימרים לתת מענה לילד הסובל מבעיית קשב וריכוז.

 

אף שריטלין הוא הטיפול האופטימלי להפרעה, חשוב לדעת כמה כללים לפני שממהרים לתת אותו לילד: ייתכן שגם בלי התרופה הילד יכול להתמודד עם הבעיה. הפרעת קשב וריכוז אינה בעיה שאי אפשר להתמודד אתה. אמנם לילד הסובל ממנה קשה ואפילו קשה מאוד להתרכז ולהקשיב זמן ממושך, אך ברצון עז ובשאיפה חזקה ללמוד ולהצליח הוא יכול להתגבר, להקשיב, ללמוד ולהחכים. לא אחת נראים ילדים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז ברמות שונות, מתגברים על קשייהם, לומדים ומצליחים. כישרונות. ילדים אלו בדרך כלל משלימים בעצמם את כל חומר הלימודים, בעזרת החלקים שבהם הצליחו להתרכז. במצב שבסופו של דבר הילד יודע את החומר הנלמד ומצליח ללמוד פחות או יותר על אף הקושי שלו, לכאורה אין סיבה לתת לו תרופה. עם זאת יש להבין כי ילד הסובל מבעיית קשב וריכוז אינו מתקשה רק בלימודים. בעיית קשב וריכוז עשויה לגרום גם לקשיים חברתיים, לקשיים ביחסים עם האחים שבבית ולהיתקלויות רבות עם ההורים. לא כל ילד יכול להתגבר על כל קשייו אלו רק בעזרת הרצון, ולכן מומלץ להיוועץ באיש מקצוע בתחום ולשקול טיפול רגשי, טיפול מוטורי או טיפול חינוכי לצד הטיפול התרופתי. אסור לשכוח שהילד אינו גורם בעיות בכוונה. כדי ”להיות בסדר“ עליו להשקיע מאמץ, ולא כל ילד מסוגל לעשות זאת לאורך זמן בלא עזרה.


מחנך בעל רצון ויוזמה יכול לסייע רבות לילד כזה אף ילד היפראקטיבי, שאינו מסוגל לשבת ברגיעה לאורך זמן, זקוק לטיפול תרופתי אך ורק אם התנהגותו זו מפריעה לו או לסביבתו, וחבריו היושבים לצדו אינם יכולים להקשיב וללמוד בגלל התנהגותו. בעזרת מחשבה, יזמה ורצון טוב המחנך בתחילת השורה צמוד אליו, בשולחן נפרד או בכל מקום אחר שבו התנהגותו לא תפריע לתלמידים אחרים. הוא יכול גם לעשות הסכם עם הילד על רמזים שונים שירמוז לו במהלך השיעור כדי לעזור לו. למשל: כשאני מסמן לך ביד סימון זה אתה אמור להוריד את הרגליים, וכשאני מסמן סימון זה אתה רשאי לצאת מהכיתה לכמה דקות. בדרך כלל הבנות כאלה יגרמו לילד לשבת ברגיעה על מקומו. מלמד ערני ובעל רצון ויזמה יכול במקרים רבים לזהות סימני קדם רתיחה ולשחרר את הקיטור רגע לפני התפרצותו. מניסיוני אני יכול להעיד, שבמשך השנים הייתי עד למקרים רבים שבהם מחנכים סבלנים ובעלי יזמה הצליחו להסתדר עם ילדים שסבלו מהפרעת קשב וריכוז, בלי שהילדים קיבלו טיפול תרופתי. חשוב לציין כי במקרים כאלה, בדרך כלל שאר תלמידי הכיתה משתפים פעולה ואינם מקנאים בילד ש“זוכה“ לשבת במקום מיוחד או לצאת מדי כמה דקות מהכיתה, שכן הם מבינים היטב את הסיבה ליחס המיוחד שילד זה מקבל מהמחנך ואינם רוצים להתחלף עמו.

 

סוד הצלחת המחנך עם ילד כזה הוא ההבנה שהילד אינו ’ילד רע‘ שרוצה להשתולל ולהפריע ללימודים, אלא ילד שקשה לו והוא סובל סבל רב. מחנך שגישתו לילד נובעת מתוך ההבנה שהילד אינו מופרע ודחוי אלא רצוי ואהוב, והקדוש ברוך הוא העמיד אותו בניסיון ונתן לו קושי מסוים, אך בסייעתא דשמיא ובעזרת רצון ומאמץ ניתן להתגבר על הקושי – יעודד אותו בדרכים שונות ומגוונות על כל פרק זמן שהוא מצליח להתגבר ולשבת בשקט ולהקשיב, וכך ייטע בו כוחות אדירים ואמון בעצמו, ויעורר בו רצון עז להתגבר על קשייו, ללמוד ולהתעלות. ילד הסובל מהפרעת קשב קם בבוקר עם הקשיים, עובר את היום עם הקשיים וחוזר הביתה עם הפרעת הקשב. ההפרעה אינה נעלמת בשום זמן ובשום מצב, והשאלה שיש לשאול היא: איך אפשר להקל עליו ולעזור לו לחיות עם ההפרעה בשלום.במקרה שנכשלו הניסיונות לעזור לילד בלא מתן תרופה, והילד אינו מתקדם בלימודים ו/או מפריע לשאר התלמידים, לכאורה אין מנוס מטיפול תרופתי. על המחנך לדעת שכדי להעניק לילד את הטיפול התרופתי עליו לגייס את ההורים לצדו ולהביאם להסכמה שלילד יש בעיה ויש לפנות לרופא לאבחון.

 

אל למחנך לקבוע אבחנות אלא לשתף את ההורים בעובדות כדי לשכנע את ההורים בנחיצות הטיפול, על המחנך לשוחח עם ההורים כ‘מבחין‘ ולא כ‘מאבחן‘, כלומר אל לו לקבוע שיש לילד בעיית קשב וריכוז ולגשת עם קביעה זו להורים, וזאת מכמה סיבות. האחת – עם כל הכבוד למחנך הוא אינו רופא, ומי שמו לאיש לקבוע אבחנות שנחוץ בעבורן ידע מקצועי מוכח? לא פעם ולא פעמיים הייתי בטוח לפי ראות עיניי שילד כלשהו סובל מבעיית קשב וריכוז, אך רופא מומחה אבחן וקבע שהילד אינו סובל מבעיה זו. הסיבה השנייה להימנעות מהבעת סברה כאבחון היא למנוע רתיעה של ההורים. יש לדעת כי בציבור קיימת רתיעה גדולה מפני ריטלין, אם מפני חשש מתופעות לוואי אם מפני חשש מסטיגמה. כאשר המחנך מביע דבריו כקביעה, הוא עלול להרתיע את ההורים ולגרום להם להימנע לחלוטין מכל שיתוף פעולה עמו. זאת לעומת תיאור העובדות, שעשוי להוביל את ההורים בעצמם למסקנה שיש לפנות עם הילד לאבחון ולטיפול.מסיבות אלו ואחרות, על המחנך לשתף את ההורים בעובדות שהוא רואה לנגד עיניו מדי יום ביומו אצל הילד: הוא אינו מרוכז בלימודים, קשה לו מאוד להקשיב, הוא אינו מסוגל לשבת בשלווה על מקומו, הוא סובל מהקשיים האלה, וכן הלאה. גם באופן זה לא קל לשכנע הורים שעל ילדם לקבל טיפול תרופתי. זה עשוי להימשך חודשים, ולפעמים אף שנים, אבל אסור למחנך להתייאש, שהרי עתידו הרוחני והגשמי של הילד תלוי בזה, וחזקה שאם המחנך יפעל מול ההורים בסבלנות רבה ובשפה רכה, בסייעתא דשמיא לבסוף הם ישתכנעו וישתפו פעולה.

 

חשוב להבהיר כי ההנחה הרווחת אצל רבים, שהריטלין עלול לפגוע בגדילת הילד, יסודה בטעות. שמעתי מאנשי מקצוע מפורסמים בתחום שילדים ובחורים צעירים שנוטלים תרופה זו אינם צריכים לחשוש מעיכוב בגדילה כלל, אם הם נוטלים אותה בהתייעצות עם רופא מקצועי ובהתאם למינון שקבע הרופא. הגורם להנחה שריטלין פוגע בגדילה הוא מחקרים שפורסמו בארה“ב לפני כעשרים שנה, בעקבות סטודנטים שנטלו ריטלין בכמות גדולה מאוד כדי להגיע לריכוז גבוה ולהצליח במבחנים. מחקרים אלו עשו להם כנפיים והגיעו אף לארץ, אך כאמור, אין בהם כדי להעיד על נזקים כאלה אצל מי שלוקח את התרופה בצורה מבוקרת ועקבית, ואף נתון למעקב רפואי. אם ההורים מביעים חשש מן הסטיגמה שתהיה לילדם אם ייקח את התרופה וממה שיגידו עליו בשידוכים בבוא העת, יש להסביר להם שזה חשש שווא ושהמציאות בשטח, כפי שראיתי במשך השנים, היא שמרבית הילדים זקוקים לתרופה לזמן מוגבל של שנה-שנתיים-שלוש לכל היותר, מכיוון שבתקופה שהילד נוטל את התרופה הוא נהפך לילד רגוע ורואה שהוא מסוגל להתרכז ולהקשיב, ואט אט הוא נכנס למסלול לימודים חיובי, כשאר התלמידים, ומתחיל להרגיש את הטעם הטוב שבהקשבה ובלימוד – טעם שהיה חסר לו עד כה, ועל כן לאחר פרק זמן של חוויות לימוד חיוביות, אף אם יפחיתו בהדרגה את מינון התרופה, ייתכן מאוד שהוא יצליח להקשיב וללמוד. אמנם זה ידרוש ממנו מאמץ, אבל הוא יהיה מוכן להשקיע אותו לאחר שהתרגל לכך והרגיש את המתיקות שבלימוד. גם לסברה שהריטלין ממכר אין שום בסיס. השפעת התרופה מוגבלת לשעות ספורות, ואין בה שום דבר ממכר.


הפרעות קשב וריכוז שאינן מטופלות עלולות להותיר חותם מר בנפש הילד. על ההורים לדעת שילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז ואינו מטופל כראוי, מלבד ההפסד המצטבר של חומר הלימודים, הוא סובל מרגש נחיתות ואשמה, ההולכים ומחמירים עם הזמן. מדי יום ביומו הוא יושב בכיתה שעות ארוכות ורואה ומרגיש שאין לו שום תועלת מהישיבה הזאת, בעוד חבריו לומדים, מתקדמים ונהנים. הוא נותר מאחור, בודד, מסכן ועזוב, וספק אם בעתיד יוכלו
להחזיר את הגלגל אחורנית ולהשלים לו את כל החסכים האלה. ילד שבהפרעת הקשב שלו יש גם היפראקטיביות, מטבע הדברים עובר מדי יום ביומו מסכת של ייסורים. חדשים לבקרים הוא נענש וננזףעל הפרעותיו ומרגיש כי איש אינו מכיר את כישרונותיו ויכולותיו ואיש אינו מעריך אותו.

 

לכן חשוב מאוד שלא להזניח את האבחון והטיפול. מיד כשעולה החשש שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, יש לפנות לגורם מקצועי שיאבחן את הילד ויקבע לו טיפול מתאים. קיימים היום בשוק תחליפים טבעיים לריטלין, אך יעילותם מוגבלת ובכוחם לסייע במידת מה רק לילדים שמתקשים מעט להתרכז אך אינם סובלים מההפרעה הברורה שנקראת ’הפרעת קשב וריכוז‘. הסובלים מבעיית קשב וריכוז זקוקים לטיפול תרופתי דווקא. עם זאת, אם ההורים מתעקשים לתת לילדם תחליפים כלשהם, אל למחנך להתווכח עמם, אלא עליו להניח להם לנסות את הטיפול שנראה להם, וסביר להניח כי לאחר תקופת מה, כשיתברר להם שהטיפול אינו יעיל, יבינו כי אין מנוס מטיפול תרופתי חובה לתמוך בהורים ולעודד אותם לאורך כל הדרך לאחר שההורים השתכנעו לתת לבנם טיפול, אסור למחנך ולצוות החינוכי להניח אותם לגורלם, אלא ללוותם על כל צעד ושעל במסע הארוך והמייגע, כדי שלא ירגישו בודדים במערכה. על המחנך לדעת שאצלו ילד זה הוא אחד משלושים תלמידים, אבל אצל ההורים זהו ילד אחד ומיוחד מתוך כמה ילדים, וקשה להם מאוד להשלים עם העובדה שלילדם החביב יש בעיה והוא זקוק לטיפול. לכן חובה לתת להם את ההרגשה שהמחנכים נושאים עמם יחד בעול הקשה ומסייעים בידם לפתור את המצוקה. כדי לקבוע אם הילד אכן סובל מהפרעת קשב וריכוז והוא זקוק לריטלין יש לגשת עמו לנירולוג ילדים. הוא יאבחן את הילד ויקבע את מצבו. מאחר שמספר הנירולוגים לילדים בקופות החולים מועט, בדרך כלל יש להמתין חודשים ארוכים לתור. כדי לזרז את התהליך כדאי לנסות לקבל תור בעיר אחרת וכן להיעזר בארגון החסד ’עזר מציון‘ בבני ברק, שבו פועלת מחלקה מיוחדת לסובלים מבעיות קשב וריכוז. לצוות המחלקה יש קשרים עם רופאים רבים בתחום, ואפשר להיעזר בהם לזירוז האבחון והטיפול. אבחון מקצועי של קשב וריכוז כולל שאלוני תפקוד שההורים ממלאים ושאלוני תפקוד שהמלמד ממלא – כדי להבין איך הילד מתמודד בבית ובמקום הלימודים, וכן אבחונים ממוחשבים, כמו 'מוקסו‘, ’טובה‘ ו‘בי-אר–סי‘. שילוב השאלונים והתכנה מעניק תשובה מדויקת כמעט. על פי תוצאות האבחון, ניתוח השאלונים ושיחה עם ההורים נקבע מצבו של הילד – האם הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז, ואם כן – מאיזה סוג )עם או בלי היפראקטיביות(, וכן ניתנות המלצות לטיפול.


על הרופא לקבל מהמחנך תיאור של מצב הילד בכיתה רוב הנירולוגים מבקשים מהמחנך למלא שאלון המתאר את מצב הילד בכיתה. אם הנירולוג אינו מבקש זאת, חובה על המחנך לצרף מכתב שבו הוא מפרט את התנהגות הילד בכיתה. נתקלתי במקרים שבהם הנירולוג לא שלח שאלון למחנך, אלא הסתמך על דברי ההורים, שסיפרו שבבית הם אינם רואים שום בעיה אצל הילד, ועל פי זה קבע שאין לילד הפרעת קשב וריכוז. אין היגיון בהתנהלות כזו, שהרי הילד נמצא ברוב שעות היום בכיתה, וכדי לאבחן אותו חובה לשמוע תיאור של התנהגותו מן המחנך – הנמצא עמו שעות ארוכות בכל יום.


התנהגות המחנך עם הילד
לאחר שבהמלצת הרופא הילד מתחיל לקחת את התרופה, על ההורים ליידע את המחנך בכך, כדי שידע שמיום זה ואילך הוא ילד אחר לגמרי וצריך לנהוג בו באופן שונה מזה שנהגו בו עד אז. מצד אחד הילד זקוק למחמאות רבות ולעידוד רב כדי לשקם את נפשו הפגועה מהמצב שבו היה נתון עד כה, ומצד שני אפשר וצריך לדרוש ממנו יותר, שהרי הוא כבר מסוגל לשבת על מקומו ברוגע ולהקשיב. מובן שעל המחנך לנהוג בחכמה כדי שלא לגרום לשאר התלמידים להסיק בקלות שהילד מטופל בתרופות. על המחנך להיזהר לנצור היטב בקרבו את העובדה שהילד מטופל בתרופה, כדי שהדבר לא ייוודע בשום פנים ואופן, במישרין או בעקיפין, לאדם אחר. יש הורים שרוצים שאף הילד עצמו לא ידע שהוא נוטל ריטלין, ועל כן אומרים לו שהכדור שהוא לוקח הוא ויטמין לחיזוק הגוף. לא משנה מה דעתו של המחנך על התנהלותם זו של ההורים. בכל מקרה חובתו לשתף עמם פעולה בדרך שבה בחרו. חשוב מאוד שהמחנך יהיה ערני למצבו של הילד, ואם מתגלה שינוי לרעה יבדוק אם הילד קיבל את התרופה. גם את זאת עליו לעשות בדיסקרטיות המתבקשת, כמובן. אם הילד מודע לתפקיד התרופה שהוא מקבל, אפשר לשאול אותו ביחידות אם זכר לקחת את התרופה בבוקר, ואם הוא אינו מודע לכך, על המחנך להתקשר להורים כדי לברר זאת.


הקפדה על נטילת התרופה בקביעות
יש הורים שמדי פעם בפעם שוכחים לתת לילד את התרופה או שבמכוון מפסיקים לתת לו אותה, מפני שנראה להם שהילד השתפר, וכאשר שוב מגיעות תלונות מהמחנך הם נותנים ושוב מפסיקים וחוזר חלילה. חוסר עקביות פוגע במידה רבה ביעילות הטיפול, שכן הילד אינו מבין מדוע לאחר שכבר הצליח לשבת כראוי, להשביע את רצון המחנך וללמוד, הוא שוב אינו מצליח, ורגשות התסכול שבים אליו ואף מתגברים בלבו. אם אמנם ניכר שיפור לאחר תקופה שהילד נוטל את התרופה, והילד מתקדם בלימודים, ההורים יכולים לשוב לרופא להתייעצות, ואם הוא יהיה סבור שאמנם ניתן להפחית את מינון התרופה, הוא ידריך את ההורים כיצד לעשות זאת. בכל מקרה צעד זה מוכרח להיעשות בשיתוף המחנך, לטובת כל הנוגעים בדבר, ובראשם – הילד. בשבת קודש, שבה אין לימודים בת“ת, וכן ביום שישי, שהוא יום לימודים קצר ובדרך כלל לומדים בו דברים קלים ומעניינים המושכים את לב הילד, אפשר בהחלט לשקול שלא לתת לילד את התרופה, מפני שהוא יכול להסתדר בלעדיה. מובן שכל החלטה כזו צריכה להתקבל לאחר שיקול דעת המביא בחשבון את כל הנתונים.

 

תופעות לוואי לריטלין יש כמה תופעות לוואי שכיחות. אחת מהן היא חוסר תיאבון. לכן רצוי שילד שמקבל את התרופה יאכל את ארוחת הבוקר קודם שהוא נוטל אותה, וכך אף אם אחר כך, בהפסקת האוכל, לא יהיה לו תיאבון, לא ייגרם לו נזק מן העובדה שלא יאכל אז. בדרך כלל עד סוף היום, כאשר השפעת התרופה פגה, התיאבון חוזר והילד אוכל בשמחה את ארוחת הערב. גם נדודי שינה עלולים להיגרם כתופעת לוואי של לקיחת ריטלין. אם ההורים רואים שהילד סובל מנדודי שינה או מתופעות לוואי אחרות, שאינן שכיחות כל כך, אל להם להרים ידיים ולהפסיק לתת לו את התרופה, אלא עליהם ליצור קשר עם הרופא שהמליץ לתת את התרופה ולהתייעץ עמו בנוגע למצב ולדרכי פתרון. לעתים די בהפחתת המינון או בשינוי הזמן של מתן התרופה כדי לפתור בעיות אלו. בכל מקרה, בדרך כלל לאחר זמן מה שהילד נוטל את התרופה גופו מתרגל אליה ותופעות הלוואי חולפות.

 

בסוף ימיו אמר הגאון מרוגאטשוב זצ“ל, שכל זכות תורתו הרבה שמורה למלמד שלימדו תורה בילדותו, והסביר כוונתו: הייתי בטבעי ילד בעל מרץ ושובב (מה שנקרא בשפתנו ’היפראקטיבי‘). באחד הימים קמתי ממקומי באמצע השיעור, ברחתי החוצה אל הגינה וטיפסתי על העץ שעמד שם. המלמד לא איבד את עשתונותיו. הוא קם ויצא אחריי, התיישב מתחת העץ כשהספר בידו והתחיל ללמדני בשלווה וברוגע כאילו הוא יושב בכיתה... וסיים הרוגוטשובער את דבריו ואמר: אלמלא אורך רוחו וסבלנותו הרבה של המלמד ההוא, מי יודע מה היה מצבי היום, מי יודע אם הייתי מכיר אפילו צורת אות אחת... כמה מחייבים דברים אלו, בידיעה שעל ידי יזמה וסבלנות יכול מחנך להציל את גדול הדור הבא!

 

המאמר הינו פרק מתון הספר ”לחנך“ מאת הרב א.ש. ברקוביץ