כולנו נולדים עם אותם נתונים בסיסיים האחראים להתפתחותנו לאורך כל שנות החיים. עם זאת, ישנם הבדלים בין-אישיים בגודלן ובעצמתן של אותן אבני היסוד.


ההתנסויות שאנו מתנסים במהלך השנים הראשונות לחיינו חשובות במיוחד וכל כך משפיעות על עתידנו, שהן נחשבות כ"חלון הזדמנויות" מיוחד אשר אחר כך לא ניתן לחזור ולחקות את עוצמתו והשפעתו.


ההתנסויות בגיל הצעיר מתחילות מתוך הקשר שלנו עם אמא ואבא, מתוך האיכות ואופי הקשר, מידת הרגישות, הטיפוח, הפניות והאהבה שמוקדשים לנו. התנסות היא הבסיס לתהליך הלמידה שלנו במשך כל שנות חיינו. ידוע ממחקרים רבים מעולם הנוירולוגיה והפסיכולוגיה כי ללא בסיס רגשי איתן בין התינוק לבין ההורה, וללא התנסויות מתאימות, אין תאי המח משחררים חלבונים לגדילתו. החלבונים הללו מופרשים ממאגרי תאים החבויים עמוק בתוך מערכת העצבים שלנו, וגורמים להבשלה ולצמיחת ענפי העצבים החשובים לתהליכי הלמידה מגיל צעיר.


בשחר ילדותנו אנו קולטים את הנעשה בעולם סביבנו באמצעות חושי הריח, הטעם, המגע, השמיעה והראייה. אנו גם עדים לתחושות העולות בתוך עצמנו. התחושות הללו מהוות את מה שאנחנו מכנים "עולם הרגשות של התינוק" – שובע וסיפוק, מצוקה ורעב. רגשות אלו עוברים תהליך עידון במשך השנתיים הראשונות והופכים למה שאנחנו קוראים מאוחר יותר – אהבה ושמחה, פחד וכעס. אין התינוק מסתפק בלהיות קולט סביל לתחושות הללו. בזכות המוח המבשיל שלו, לאט-לאט הוא מעכל את המידע הנקלט מבחוץ באמצעות חושיו ומערכות תחושה שונות, ומווסת את תגובותיו באופן מתאים אשר יועיל להמשך קיומו ולהתפתחותו.

 

לקראת תום שנתו הראשונה, התינוק נעשה יותר ויותר מודע לתחושות אשר מגיעות אליו מכיוון אחר: מגופו שלו עצמו. הוא מפתח מודעות לחושיו הוא ולסביבתו. תינוק שאינו זוכה למשוב חיובי מסובביו לגבי תנועותיו ולמעשיו או גרוע מזה – אינו חש או מווסת את אברי גופו בגין קושי כלשהו – נשאר תינוק לא מודע לכוחותיו ולעוצמתו ואינו לומד איך לווסת או לעדן אותם, ולשלוט בגופו ככלי שיביא לו ספוק, רגיעה והתייחסות לצרכיו הבסיסיים.

 

מתוך כך יובן עד כמה חשובה הפעלת הגוף במרחב ואיתה ההתנסויות השונות עם צעצועים, הריצה בגינה והטיפוס בסולם המגלשה בגן המשחקים. התנסויות אלו תורמות לא רק לפיתוח גוף בריא ומוצק, אלא גם להפנמת תבניות-תנועה ומודעות-תנועה, להבנת המגע והיחס בין עצמים בעולם הדומם. כפי שחשיפה לשפה תורמת להפנמת העקרונות ואבני היסוד של השפה והדיבור, כן חשובה ההתנסות בתנועות, מגע והקשר ביניהם, לפיתוח יכולת הכתיבה, החשיבה וההמשגֹה (יצירת מושגים) ביחס לעולם שסביב.


אי לכך, אנו למדים כי מוחו של התינוק והילד הקטן הוא כלי נפלא אשר משחר גדילתו טומן בחובו לא רק את הבסיס להתפתחות המוקדמת שלו, אלא גם להתפתחות הזכרון שלו, יכולתו לתכנון ושקול דעת, יכולת ההמשֹגה וגמישות מחשבתית – יכולות שכולן חשובות לתהליכי הלמידה בבית הספר.


כמו שתיל קטן וזעיר הרוצה לגדול ולהיות עץ איתן, כך זקוק הילד הקטן לטיפוח, דשן מזין, עידוד והרבה תפילה.

 

ד"ר גרי דיאמנד
מנהל, התפתחות הילד, שרותי בריאות כללית מחוז דן – פ"ת
סגן מנהל המכון להתפתחות הילד, בי"ח שניידר לילדים בישראל.