"כששואלים אותי מה זה בשבילי "עזר מציון" אני מיד נזכר בזקנה שבמסדרון, לא זאת שמאושפזת, אלא זו שמגיעה ממרום גילה עם גוו כפוף אבל שמחה בלב, מתנדבת מטעם "עזר מציון", מחלקת כוס תה וכריך ומאחלת רפואה שלימה. 

 

"עזר מציון" הפך בשנים האחרונות לבית שלי. 

הגעתי לבית "אורנית", לחולי סרטן, כדי לתרום קופסאות של לגו ונשארתי כדי לבנות את חיי.

 

מצאתי מקום שבו נתינה היא ערך מובנה ששזור בד.נ.א של הארגון הזה.

מצאתי מקום שבו האהבה אינה תלויה בדבר והחמלה שופעת ומלווה בחיוך.

מקום בו כל אדם מוצא את עצמו.

 

בשבילי "עזר מציון" הפך להיות המקום להתנדב בו.

אני גאה להיות שייך לארגון, למשפחה.

 

אני, שבאתי עם רעיון מוזר לחוג לגו, מצאתי קרקע פוריה דשנה ומוכנה, קרקע של עשיית הטוב.

 

כשאני נכנס בשערי בית "אורנית" ורואה את הדגמים שהילדים בנו בחוג הלגו ליבי מתמלא גאווה.

כשאני רואה יצירות אומנות של נשים שמתומדדות עם מחלת הסרטן, ילדים צוהלים בג'ימבורי וילדה מלטפת ארנבת או חמוס, אני יודע שזה האושר הכי גדול.

 

"עזר מציון" זה הצלת חיים, זה יצירה של חדוות העשייה.

"עזר מציון" זאת משפחה".