"לפני 4 שנים התקשר אלי חבר יקר, זבולון ברוכי, שמנהל את קבוצת "מחוברים לחיים" אשדוד וסיפר לי על המיזם המדהים הזה שבו ניתן לקטוף חסדים במהלך סדר היום העמוס שלנו. פניתי למוישי הלל, מנהל קבוצת "מחוברים לחיים" ירושלים וביקשתי זכות להתחבר לחיים. פשוטו כמשמעו! לתת מידי פעם משמעות אמיתית לחיים שלי עצמי...

הנסיעה שעשתה לי צמרמורת:
לפני כחצי שנה, בעוד אני יוצא לכיוון בני ברק ועל הדרך בודק אולי יש מצווה לחטוף, אני רואה שעלתה בקשה לנסיעה לתל השומר משכונה שנמצאת ממש במסלול שלי. בבדיקה עם המוקד, אני מגלה שהבקשה עדיין רלוונטית ומגיע לכתובת. עולה אישה צעירה מאד שבשיחה איתה מתברר שהיא חולה במחלה הידועה ושהיא נמצאת בדרכה לרופא מומחה לצורך התייעצות חשובהתור שהיא מצפה לו הרבה זמן ואם לא שזכיתי להגיע בדקה ה-90, לא היתה נוסעת כי אין באפשרותה לממן מונית הלוך וחזור לתל השומר ותחבורה ציבורית במצבה לא אפשרית

אחרי כזו נסיעה היום שלך שונה, שונה לגמרי בהבטחה!

לחוות ולא להאמין - הפעם בצד המקבל. 
לפני כשבועיים, כ''ז ניסן תשע''ח, הוזעקנו בשעת צהרים פתאומית, אני וכל משפחתי המורחבת בלע''ה, לבית החולים "תל השומר" להיפרד מאחותי הצדקת מרת דבורה ניימן ע''ה שגם בה ל''ע פגעה המחלה והיא התייסרה בייסורים אשר קבלה עליה באהבה. אחרי כמה שעות ליד מיטתה, כשכולנו סחוטים, מותשים וזועקים לישועה, פניתי למוישי הלל הצדיק ובקשתי ממנו לברר לברר בקבוצת בני ברק, אם יש איזו פינת קפה בבית חולים תל השומר. מוישי, בסיוע משפחת "עזר מציון" המורחבת, טרחו ושלחו עם מתנדבים מסורים עד אלינו לחדר בבית החולים אוכל בשרי מסודר כולל הכל [כן גם מפיונים]. זכינו להיפרד בחיוך ובאהבה ובאמירת וידוי ושירי רגש. 

זה מהותו של חסד.

פגשתי אותו הפעם מהצד המקבל.

אוסיף כי אינסוף הכרת הטוב יש לנו לסניף בני ברק איך לאורך תקופה של כמה שנים ובשלב האחרון בפרט ליוו את אחותי בשעותיה הקשות בנופשים וציוד רפואי ועוד ועוד.

מחוברים יקרים, אשרינו שזכינו. 

והלוואי שנזכה תמיד להיות מהנותנים".