אמיר לביא הי"ד: צוואה של טוב ונתינה

כחודשיים לפני שמחת תורה 7 באוקטובר שיתף סמל אמיר לביא הי"ד את אמו במחשבותיו על המוות. אמיר, שלא פחד למות, הרבה לדבר על השליחות ועל הזכות להגן על ארצו כחייל. הוא ביקש מהוריו שאם יקרה לו משהו, לא יורידו את הדגל לחצי התורן. בהומור ובתחכום שאפיינו אותו הוא יצר "פלייליסט לוויה" שכלל שירים המבטאים עוצמה, הישרדות ונחישות.
חודשיים לאחר מכן התקיימה הלוויה של אמיר. אחד השירים שבחר התנגן בה, כסמל לרוחו החזקה מכול.

הקרב במוצב סופה

בבוקר שמחת תורה החל קרב קשה במוצב סופה. רב-טוראי אמיר לביא, לוחם במחלקת המרגמות, מצא את עצמו עם חבריו בחזית מתקפת הפתע של חמאס. עם הישמע האזעקות הם פתחו בירי מרגמות, אך במהרה הבינו כי מחבלים חודרים למוצב. במהלך הקרב נפצע אמיר והתכנס עם פצועים נוספים בחדר מוגן. בשעה 7:06 הוא הספיק לשלוח לאמו הודעה קולית שבה הודיע שנפצע וסיים במילים המרגשות: "אני אוהב אותך, מאמו". זמן קצר לאחר מכן פרצו מחבלים לחדר והרגו את כל מי שהיה בו.

איש של אנשים

נפילתו של אמיר בקרב, בהיותו בן תשע-עשרה וחצי שנים בלבד, לא ביטלה את רוחו המיוחדת אלא האירה אותה בעוצמה רבה יותר. אמיר, תושב שכונת עין כרם בירושלים, היה ילד מחונן ועדין נפש, שאומנות הייתה מרכז עולמו. את עולמו הפנימי ביטא בציור ובפיסול. כבר בבר המצווה שלו ניכר עושר הנפש המיוחד שלו: את כספי המתנות שקיבל תרם לילדים חולי סרטן וביקש לתמוך באוכלוסיות מוחלשות.
אמיר למד בתיכון יאס"א לאומנויות, ושם שקד בסטודיו ימים ולילות ויצר מאות יצירות. בד בבד הוא היה חובב מוזיקה מושבע וניגן בגיטרה ובבנג'ו. אמיר היה איש של אנשים, אוהב ורגיש, וקיבל את כולם ללא שיפוטיות. את אהבתו לאנשים ולארץ שהכיר בטיולי שטח רבים עם אביו, בחר לתרגם לשירות קרבי משמעותי, מתוך רצון להגן על המדינה.

מורשת של יצירה ומוזיקה

לזכרו של אמיר הקימה משפחתו את עמותת אמי"ר (אומנות, מוזיקה, יצירה ורוח) הפועלת להנצחתו באמצעות אומנות ומוזיקה. העמותה הקימה חדר מוזיקה לנוער בסיכון, מעניקה מלגות ללימודי אומנות והפיקה פסטיבל מוזיקה שכל הכנסותיו נתרמו לזכר אמיר לסיוע נפשי לחיילים משוחררים.

לאחר מותו של אמיר נחשף פרט מרגש שחיבר את כל חלקי הפאזל של אישיותו: הוריו גילו כי הייתה לו הוראת קבע לתמיכה כספית במאגר לתורמי מח עצם של 'עזר מציון'. בתהליך החיול הוא לא הסתפק במסירת דגימת רוק, אלא חקר והעמיק בנושא, הבין את חשיבותו של המאגר ואת כוח הצלת החיים הטמון בו, ומתוך הבנה זו החליט לתרום למאגר בקביעות. הוא אף הרבה לדבר על תקוותו לקבל מהמאגר שיחה שבה יבשרו לו שהוא מתאים לתרום מח עצם ולהציל חיים. 

האומנות של אמיר ממשיכה את רוחו של הילד שהאמין בטוב, ביצירה ובנתינה.

כדי להמשיך את המורשת שהותיר אמיר החליטה משפחתו לפתוח דוכן בפסטיבל 'חוצות היוצר' המתקיים מדי קיץ בירושלים. בדוכן נמכרים מגוון מוצרים – חולצות, תיקים, תמונות ומחברות – כולם מודפסים במיטב יצירות האומנות שיצר אמיר. על הדוכן מופיע המשפט שנהג לומר בכל הזדמנות ומביע את רוחו העשירה: אם אפשר לעשות טוב, אז עושים!

ההכנסות מהמכירות מוקדשות במלואן למאגר לתורמי מח עצם של 'עזר מציון', ובכך הופכת האומנות של אמיר לכלי להצלת חיים וממשיכה את רוחו של הילד שהאמין בטוב, ביצירה ובנתינה.