סרן דניאל פרץ ז"ל – סיפור חייו, גבורתו והמורשת שמצילה חיים

סיפורו של סרן דניאל פרץ ז"ל

ב-7 באוקטובר, סרן דניאל פרץ בן ה-22 היה מפקד יחידת טנקים המוצבת בבסיס נחל עוז, בגבול עזה. במשך 163 ימים לא ידעו הוריו מה עלה בגורלו של בנם. הם שמעו שברי פרטים על הכאוס ועל תפקודו המדהים ומעורר ההשראה בעת הלחימה, על הפיקוד שלו ועל תושייה שהצילה רבים, אך לא ידעו מה עלה בגורלו ובגורלם של חברי צוות הטנק – מתן אנגרסט, איתי חן ותומר ליבוביץ'. מדים מוכתמים בדם העידו על פציעה משמעותית, אך רק ב-17 במרץ הותר לפרסום כי דניאל נרצח והוגדר חלל צה"ל חטוף בידי ארגון טרור.

אביו, הרב דורון פרץ, יו"ר תנועת המזרחי העולמית, מספר על דניאל ועל המסע האישי שלו עד היותו גיבור שמסר את נפשו בעד עמו וארצו:

"דניאל היה הבחור הכי חברותי וכיפי שאפשר לדמיין. ילד עם המון אנרגיה, תמיד פעיל ותזזיתי. היו לו אין-ספור חברים מכל צומת בחייו: מדרום אפריקה, מהלימודים, מהצבא ומהיישוב. לא פחות מ-30 אנשים שהגיעו לנחם כאשר ישבנו שבעה הציגו את עצמם כ'חבר הכי טוב של דניאל'. אני חושב שהוא היה מאושר ביותר כשהוא היה עם חבריו. חברו הטוב ביותר היה אחיו, יונתן. הם היו שונים מאוד זה מזה, אבל מחוברים מאוד. תמיד הם היו יחד".

כוח הרצון שלו היה עז. לכל דבר שהחליט לעשות היה נכנס עד הסוף. דניאל אהב ספורט אתגרי ברמה גבוהה מאוד: החלקה על קרח, וויקבורד ועוד. הספורט היה חלק ממנו. בתאונת וויקבורד הוא נפצע וקרע רצועות וסחוסים בברך. הוא נותח ועבר שיקום מסיבי במשך תשעה חודשים, אך נפסל משירות קרבי ונאלץ לוותר על חלומו לשרת בסיירת גולני. "דניאל נלחם במשך חודשים עד שהעלו לו את הפרופיל למינימום הנדרש כדי להתגייס לשריון. הוא אהב את הטנק, את המורכבות שבו ואת העוצמה שלו".

הקרב האחרון של דניאל

שאיפתו הבלתי פוסקת למצוינות סללה את דרכו להיבחר לקצין ולמפקד טנק. "ראיתי אותו מממש את עצמו, נהיה המפקד הטוב ביותר שהוא יכול להיות, וגם מצטיין. הוצע לו להתקדם ולהיות מפקד פלוגה, ובאחת משיחותיי האחרונות איתו הוא התלבט איתי אם להמשיך את הקריירה הצבאית", מספר דורון. "הרגשתי שאני רואה אותו בתקופה הכי טובה שהייתה לו בחייו, והתרשמתי מאוד מהבגרות שלו. חשבתי שהוא פועל מתוך מימוש עצמי ומהישגיות, ולא מתוך מחשבה על האחר. היום אני יודע שטעיתי".

ואז הגיע שבעה באוקטובר.

בבוקר שמחת תורה עמד דניאל כמפקד הטנק על גבול רצועת עזה. בתוך האש והכאוס לחמו הוא וצוותו במשך שעתיים ושש-עשרה דקות, בתחילה מול הגל הראשון של מחבלי חמאס, ובשש-עשרה הדקות האחרונות – מול הגל השני. לאחר שעות של לחימה מאומצת ספג הטנק פגיעה ישירה ודניאל נפל בקרב. עימו נפלו חבריו ואנשי צוותו איתי חן ותומר ליבוביץ' הי"ד. גופותיהם של דניאל ואיתי נחטפו לרצועת עזה, ומתן אנגרסט, חבר הצוות הרביעי, נחטף פצוע. גופתו של איתי הוחזרה ב- 5 לנובמבר לקבורה ראויה בישראל. גופתו של דניאל הוחזרה ב-13 באוקטובר לקבורה ראויה בישראל. מתן, שהיה חטוף בשבי חמאס 738 ימים ושוחרר כמה ימים קודם לכן, הספיד אותו בהלוויה.

אם לא אני – אז מי?

לאחר מותו של דניאל הוחזר להוריו מנחל עוז יומן אישי שלו. "זו מתנה אמיתית שקיבלנו", משתף דורון. בעמוד הפתיחה כתב דניאל כותרת: הדברים שאני חושב עליהם לפני השינה. הוא שאל את עצמו שאלה משמעותית – למה אני פה? תשובתו צמחה בו בעקבות המסע לפולין בכיתה י"א, שבו הפנים את גודל השבר שחווה העם היהודי בשואה. שם, כתב, ליהודים לא היה מי שיגן עליהם, והוא חש שבהיותו מפקד חובה זו מוטלת עליו. בשורה הבאה כתב דניאל: "אם לא אני, אז מי?"

אלו המילים שהניעו אותו בחייו, וגם ביום הגורלי שבו לחם בקרב הראשוני מול מחבלי הנוח'בה והציל חיים רבים. מתוך הבנה שהוא הקו האחרון של ההגנה, בחר דניאל שלא להישאר במקום מוגן ומרוחק מהמחבלים, ובכך להרוג רק חלק מהם, אלא לצאת לקרב במטרה לחסל את כולם, ובכך לסכן את חייו.

מאגר של חיים

חברים מקהילת 'יד בנימין', מקום מגוריה של משפחת פרץ, יזמו מחווה מרגשת להנצחת זכרו של דניאל ז"ל והתאגדו יחד להקמת מאגר קהילתי לדגימות מח עצם. מאגר כזה הוא פוטנציאל ענק של חיים ושל תקווה: הוא מממן את הפיענוח של דגימות מח עצם שבבוא היום עשויות להימצא מתאימות לחולה סרטן הזקוק להשתלה.

השתלת מח עצם היא לעיתים הסיכוי האחרון של חולים במחלות קשות. האתגר המרכזי הוא מציאת התאמה גנטית מלאה בין החולה ובין תורם בריא. בהקמת מאגר אישי או קהילתי, הדגימות שצירופן ממומן על ידי המאגר מקודדות על שמו, וכאשר אחת מהן נמצאת מתאימה לחולה הזקוק להשתלת מח עצם, המאגר זוכה להיות הגורם שאפשר להצלת החיים הזאת לצאת לפועל.

המאגר על שם דניאל הוא אחד המאגרים האישיים והקהילתיים המרכיבים את המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של 'עזר מציון'.

בעבור משפחת פרץ הוא מקור לנחמה ולחיזוק. דניאל נפל במלחמה ביום נורא שבו קופחו חייהם של חפים מפשע. המאגר על שמו ממשיך וימשיך להציל חיים ולסמל את ניצחון הטוב, האור והערבות הישראלית ההדדית.