ניצחתי את הסרטן, ועכשיו אני כאן בשביל אחרים

הם היו בצד הכואב, השתתפו כחניכים במחנות הנופש, שכבו במיטות בית החולים, והם יודעים בדיוק מה התחושה. שלושה מתנדבים שלנו, שהיו חולים והבטיחו לעזור לאחרים ברגע שיוכלו, סיפרו לנו על התהליך שעברו אתנו, והסבירו לנו למה דווקא עכשיו, חשוב להם לתת בחזרה.

רעות, בת 40, חלתה בסרטן לפני שש שנים. היא נשואה עם שלושה ילדים, ועובדת בכלמוביל, כאחראית פרויקטים ותפעול מכירות. כשהבינה את חומרת מחלתה, התמלאה בפחד וחוסר וודאות, והחליטה לנצח. תוך ימים ספורים נוצר הקשר עם עזר מציון. ורד, חברתה מימי האולפנה, שעובדת היום כרכזת הדרכה בעזר מציון, חיברה אותה עם בית אורנית ועם מרגלית, תומכת רווחה בבית החולים שרעות התאשפזה בו.

מאז משפחתה הפכה לחלק מהמשפחה הגדולה של עזר מציון. לקראת הקיץ, הציעו לה להשתתף במחנה הקיץ, המיועד למשפחות שאחד מבני משפחתם חולה בסרטן. "כבר כמשתתפת במחנה כחולת סרטן, ידעתי שאבריא ואחזור למחנה כמתנדבת." מספרת רעות. "גם הבן שלי, שהיה אז בן 9, אמר שהוא רוצה להדריך במחנה. בעזרת ה', בקיץ הבא הוא יצטרף."

עבור רעות ועבור בני משפחתה, הרגעים בבית אורנית הצליחו להשכיח ולהזיז הצידה את כל המחשבות, הכאבים, ולאפשר קצת שמחה וצחוק. "אני יודעת כמה עוצמה יש לחיבוק של עזר מציון. החלטתי שאני רוצה להעביר אותו הלאה."

והיום, זה בדיוק מה שרעות עושה. ברגע שהבריאה, החליטה לגייס יחד איתה אל ההתנדבות את כלמוביל, שם עובדת. היא החליטה לגייס רכבים לטיול של המחנה, ומאז משתתפת באותו הטיול בכל שנה. הרכבים הם ממלאים במתנות, וחברת כלמוביל דואגת לפנק גם בעמדות שייקים וגלידה, בכל שנה. 

תחושת הנתינה ממלאת את רעות בגאווה אמיתית. "זה מזכיר לי שניצחתי את הסרטן, ועכשיו אני כאן בשביל אחרים. אני גאה להיות שותפה נותנת במעצמה הזאת, שנקראת גם עזר מציון."

סיפן חלה בסרטן לפני ארבע שנים. היום הוא בן 21, לקראת סיום תואר ראשון במסלול בנקאות ושוק ההון, ותואר שני במסלול במנהל עסקים. סיפן טופל במחלקה למבוגרים בבית החולים שיבא, בתל השומר, מחלקה שלרוב, עמותות לא מגיעות אליה באופן רציף. מהר מאד סיפן נכנס עמוק ללב של המתנדבות וצוות העמותה, בניהן איילת, תומכת רווחה, שנשארה עד היום בקשר קרוב איתו ועם משפחתו.

"עזר מציון דאגו לכל מה שהייתי צריך באותה תקופה. השיא היה שהוזמנתי לטיול באיטליה. לחמישה ימים מדהימים ומלאים בחוויות." מספר סיפן. במהלך הטיול, כשהיה רחוק מהבית, ראה סיפן שיש ילדים שחווים קשיים דומים אך שונים משלו. הוא ראה, שיש ילדים שהתקשו בהליכה ממושכת, וכבר אז, רצה לעזור להם. "חלק מהכיף שלי היה לדאוג שגם להם היה כיף. ראיתי את צוות העמותה תומך, מסייע ומלווה את החניכים, ורציתי להיות גם בצד הזה."

בקיץ האחרון, החליט לבוא להתנדב במחנה הקיץ של העמותה לחולי סרטן ובני משפחותיהם. הוא תפקד כחלק מהצוות הטכני, שמטרתו העיקרית היא לתת מענה למשפחות המטופלים מהבוקר עד הלילה, ולוודא שהמחנה מתפקד כמו שצריך. באירוע הסיום של המחנה, יומי, מנהל המחלקה לתמיכה בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, העלה אותו לבמה, והעניק לו תעודת הוקרה על פועלו במחנה. "הרגשתי גאווה גדולה במי שאני. אני מאושר שאני מסוגל להעניק כוח ותקווה לאחרים, ושמח שאני זוכה לעשות זאת במסגרת של 'עזר מציון'."

עידו, בן 25 מרעננה, נפגש עם עזר מציון לפני שמונה שנים, כשחלה בסרטן. כמה ימים לאחר כניסתו למחלקה האנוקולוגית, שעברו עליו בפחד וחשש גדול, הגיע אל חדרו מאיר אודסר, שעובד כתומך רווחה בבית החולים שניידר. "כשאתה חולה סרטן, הרבה פעמים מה שצריך זה פשוט מישהו שיהיה שם בשבילך ויתמוך בך." מספר עידו. "וזה מה ש'עזר מציון' היו בשבילי. הרגשתי כאילו כל מה שהם צריכים זה רק לראות אותי מחייך."

את העמותה הוא מכנה "המשפחה השנייה שלי בתקופת הטיפולים". במחנה הקיץ, הרב צ'ולק סיפר לנו שהחלום שלו הוא שיום אחד יראה אותנו, את החולים, מגיעים אל העמותה בתור מתנדבים." אומר עידו. "המשפט הזה נכנס לי כמו ג'וק לראש. החלטתי שאני מחלים ועובר לצד השני, ומתנדב."

היום עידו גר עם אימו ברעננה, עובד בביטחון, ומתנדב בעזר מציון, ובעמותת ידידים, והשנה, הצטרף והתנדב במחנה הקיץ, בדיוק היכן שהיה חניך. חלומו התגשם. "הצטרפתי לעזר מציון כי אני יודע שהם מתעסקים נטו במשפחות והילדים. שום דבר אחר לא מעניין אותם מעבר ללעשות טוב, וידעתי שדרכם אוכל לתת לאחרים, בדיוק כמו שנתנו לי. לדעת שיש לך את הכוח לעזור לאחרים, אין תחושה טובה יותר מזו."