מרותק לכיסא גלגלים -סיפורו של נדב שמצא עצמו מוצף עם הפנים במים

חייו של נדב השתנו ביום אחד מקצה אל קצה. יום אחד, לפני שנתיים, הלך עם חבריו לים, וגל גדול סחף אותו אל הקרקעית. "בבום מצאתי את עצמי מוצף, עם הפנים במים" מספר נדב. לסילבי, אימו, סיפרו הרופאים שהוא נפצע קשה מאד. זרם חזק של מים הפך אותו למשותק מהכתפיים ומטה. עבורו, העובדה שלא ילך יותר, נדמתה כמו בשורת מוות.

לפני הפציעה, היה נדב נער ספורטיבי ושמח. הוא היה בסך הכול בן 18, ועמד להתגייס לצבא ולשרת בעוקץ. סילבי, אימו, מספרת ששיחק בקבוצות כדורגל שונות מאז שהיה קטן, ומאז שנולד, אהב במיוחד לבלות בחוף הים. הוא נולד כבן שלישי לסילבי, מיילדת, ממרכז הארץ. הוא הגיע אל הים עם חברים רגע אחרי שנגמר הסגר הראשון בתקופת הקורונה, כדי לנשום קצת אוויר, וליהנות בין הלחץ של מבחני הבגרות והלחץ של מגפת הקורונה. הוא הגיע עם חברים לחוף עתלית, החוף בו גדל, ובילה בתור ילד.

סילבי, אימו, הייתה במשמרת בבית החולים כאשר הודיעו לה שבנה נפצע ומובל באמבולנס אל בית החולים. היא לא העלתה על דעתה שמדובר בטביעה. "הוא שחיין מצוין, היה בנבחרות שחייה. הנחתי שהוא נפל. לא היינו בטוחים באיזה בית חולים מדובר, אז התפצלנו, בני המשפחה, כל אחד אל בית חולים אחר. אני הגעתי לרמב"ם, שם המתין לי אחד הבנים, ואמר שהגיע לכאן. כשפגשה את נדב, הופתעה לראות שהוא עם צווארון על הצוואר, והוסבר לה שיש לו שבר בחוליה, ושהוא צריך לעבור ניתוח דחוף. בזה הרגע הבינה שמדובר בפציעה חמורה יותר משחשבה.

מהניתוח עבר נדב לטיפול נמרץ, מורדם ומונשם. לאחר הניתוח, הרופאים הבהירו לה שהוא לא ילך יותר, ושישנה סבירות שהוא יהיה מונשם כל חייו. "זה היה רגע קשה מאד. לא האמנתי שזה באמת קורה. מפחיד נורא" אומרת סילבי. "כשהילד קטן וכואבת לו הבטן, אתה מחבק, מנשק, רוצה לגונן עליו. ואז קורה לילד דבר כזה... ואתה לא יכול לעשות כלום, זה לא בשליטה שלך. זה כמו סכין שחורצת את הלב".

מאז, לאורך קצת יותר משנה, היה מאושפז בבתי חולים שונים. בהתחלה, הדחיק ועשה הכול כדי לא לחשוב על מצבו. "לא רציתי לדבר, לאכול, לא לחייך. מתישהו החלטתי לקחת את עצמי בידיים, להרים את עצמי. לחזור להיות עצמי, עד כמה שאפשר" מספר נדב. היום הוא נעזר במטפלת, ומשתדל לעשות את כל מה שהוא יכול לבדו, במהלך התפקוד היום יומי.

סילבי ונדב גילו את עזר מציון כשהיו צריכים לנסוע מבית חולים תל השומר להדסה עין כרם, לקראת ניתוח. "היינו זקוקים למכשיר שנקרא משעל, ולא הצלחנו להשיג אותו בשום מקום. בלעדיו לא הייתי יכול לעבור את הניתוח. לילה לפני שהייתי צריך לעבור את הניתוח, נמצא המכשיר בחיפה, ואמרו לנו שמישהו מעזר מציון נסע במיוחד להביא לנו אותו, ובזכותו היינו יכול לעשות את הניתוח. מאותו הרגע, הקשר עם עזר מציון הפך להיות משמעותי" אומר נדב. "גם בהסעות, לא הצלחנו לארגן דרך לחזור מהדסה עין כרם לתל השומר, ועזר מציון שלחו לנו אמבולנס".

"נהג האמבולנס שם מוסיקה" מתארת סילבי. "פתאום ראינו נהג מחייך, בין כל הקושי וכל הכאב. הוא בא לנדב, בשמחה, ולרגע היה לנו באמת כיף. הקלה כזו. הרגשתי כאילו אלוהים מתגלה אליי" נדב היה במצב רוח ירוד לאחר הניתוח, והנהג עשה הכול כדי לשמח אותו ולהפוך את הנסיעה למהנה. "הוא שם לנו מוסיקה, סיפר לנו בדיחות לאורך כל הדרך. זו הייתה ישועה כזאת. הוא פשוט שינה את כל האווירה כשנכנס לחדר".

שני נהגים ממחלקת האמבולנסים, ישי ושלומי, מלווים את המשפחה לאורך תקופה ארוכה. שלומי, אותו סילבי מכנה נהג הבית, הפך לבן משפחה. הוא ליווה את נדב גם למפגש משפחתי ביום העצמאות. בלעדיו, היו נשארים כמעט לבד במחלקה ביום העצמאות, מה שגרם לנדב לתחושה קשה מאד. "התקשרתי למחלקת האמבולנסים קצת בחשש. זו הייתה בקשה שהרגישה לי קצת לא לגיטימית. לצאת לעשות על האש... שאלו אותי- זה ישמח את נדב? אמרתי שכן. אז הם אמרו שאין בעיה. שהם באים. הייתי בהלם. הזמנו את שלומי לאכול אתנו, אבל היו לו נסיעות נוספות. אחר כך הוא חזר לאסוף אותנו".

"הייתי מאושפז במשך שנה", מספר נדב. "רציתי לצאת, לבלות. כל כך התרגשתי שיכולתי לצאת, קצת לחגוג, קצת לפגוש אנשים. שלומי לקח אותי גם הביתה, ביום שבו השתחררתי מתל השומר. בדרך הוא לקח אותי גם לים, ישבתי כמה דקות ליד המים, ואז הוא לקח אותי הביתה. התרגשתי נורא שהוא הסכים לקחת אותי לים, ללוות אותי, ללכת איתי. הרגע הזה, של העצירה בים, הייתה סגירת מעגל עבורי. הרגשתי ברגע הזה שיום יבוא ואחזור אליו".

בזכות עזר מציון, מספרת סילבי, הם הרגישו מוקפים באהבה ללא תנאי. "המשפט הזה על האמבולנס 'בוחרים בחיים', חיזק אותי בכל פעם. הרגשתי שכשהאמבולנס מגיע, מגיעה אליי משפחה. זה מעבר לעזרה. בתקופה של היום, כמעט אי אפשר להאמין שיש אנשים שעוזרים לי בלי לבקש ממני כלום בחזרה".

מחלקת האמבולנסים של עזר מציון פועלת ללא הרף על מנת להקל על חולים וקשישים ובני משפחותיהם, כחלק ממעטפת העזרה הרחבה של עזר מציון, הכוללת השאלת ציוד רפואי וציוד שיקומי, חלוקת ארוחות חמות למלווי מאושפזים, הסעת חולים ברכבי מתנדבים, ייעוץ רפואי, ועוד ועוד.

צפו בראיון עם נדב וסילבי, אמו>>>