אלקנה בוחבוט חזר מהשבי ובחר להפיץ אור: חיבור מרפא עם איש הלגו

באחד הסרטונים הווירליים שרצו ברשת עם שחרור החטופים צולם אחד החטופים, אלקנה בוחבוט, מחבק חזק את מאור כהן המוכר בכינוי 'מאור איש הלגו'. השניים בוכים בקול והחיבוק ארוך ומרגש. מתברר שהחיבור ביניהם נוצר הרבה לפני שנפגשו פנים אל פנים.

היום, כשהשניים מגיעים יחד למחלקות שיקום, לבתי חולים ולמפגשים עם ילדים וחיילים, הם מביאים איתם הרבה יותר מערכות לגו. הם מביאים איתם סיפור על כוחו של אדם למצוא אור גם אחרי תקופה חשוכה, ועל הדרך שבה מעשה טוב אחד יכול לעבור מאדם לאדם וליצור מעגל של תקווה.

חיבור שנולד עוד לפני המפגש הראשון

כדי להבין את עוצמת הקשר בין אלקנה למאור צריך לחזור אחורה, לימים שבהם הכול היה רחוק מלהיות בהיר.
"את הפעילות של מאור הכרתי לפני כמה שנים, כשראם הבן שלי נולד", מספר אלקנה. "דרך קבוצת 'אבא פגום' פגשתי את הפעילות שלו, את הדרך שבה הוא מגיע לילדים חולים, ומשהו בזה נגע בי. בלי קשר אני מחובר מאוד לבנייה בלגו, אבל מה שתפס אותי במיוחד הוא העובדה שהוא עושה משהו ייחודי, משהו שאף אחד אחר אינו עושה. הוא מביא איתו משהו פשוט לכאורה, משחק בנייה, אבל בעצם מביא איתו שמחה, תקווה ורגעים של הפוגה. זה דיבר אלי מאוד, ואף שלא היה לי הרבה מה לתת, תרמתי לפרויקט וניסיתי לחזק את הפעילות הזאת כפי שהיה באפשרותי".

הלגו ככלי לשיקום ולבניית מסוגלות

כבר למעלה מעשור מאור פועל למען ילדים חולי סרטן ונוער במחלקות אונקולוגיות בבתי חולים ברחבי הארץ. הוא רוכש ערכות לגו, מגיע לילדים, יושב איתם, מקשיב להם ומאפשר להם לשכוח את ההתמודדות ופשוט להיות ילדים. לדבריו, הלגו הוא הרבה מעבר למשחק. הוא כלי שמאפשר ליצור קשר, להחזיר תחושת מסוגלות ולתת לילד תחושה שהוא מצליח ליצור משהו בעצמו, בתוך מציאות שבה דברים רבים אינם בשליטתו. עם השנים הוא הרחיב את פעילותו גם ללוחמים פצועים, לנפגעי טראומה ולמתמודדי נפש, וגילה שגם שם הבנייה בלגו מביאה מרפא לגוף ולנפש.

"עקבתי מרחוק אחר העשייה הזאת", מספר אלקנה, "ראיתי את מאור מגיע למקומות שאנשים אחרים לפעמים חוששים להגיע אליהם, וזה בעיקר מה שהפעים אותי".

לדבר על נתינה ואור בתוך החושך של השבי

ואז הגיע שבעה באוקטובר והחטיפה לשבי. בתוך המציאות הקשה שבה היה אלקנה, בתוך האימה, החושך והגעגועים למשפחה, היו לו שיחות יקרות עם חברים לשבי. באחת השיחות עם אוהד בן עמי, שהשתחרר מהשבי לפניו, הם דיברו על אנשים שעושים טוב בעולם ומאירים אותו. "שאלתי את אוהד, אתה מכיר את איש הלגו?" מספר אלקנה, "הוא הסתכל עליי ואמר לי שהוא לא יודע מי זה. סיפרתי שם על מאור, על הפעילות שלו, על הילדים בבתי החולים ועל הדרך שבה הוא מצליח להעלות חיוך במקום של קושי וכאב. אמרתי לאוהד שאחרי שהוא יצא משבי חמאס כדאי לו לחפש בגוגל, כדי להכיר את המיזם המיוחד הזה ואת האיש שעומד מאחוריו".

בימים ההם אלקנה לא ידע שהסיפור הזה יחזור אליו בגדול.

"כשאוהד יצא מהשבי הוא לא סיפר לי מי דיבר עליי, כי לא היה אפשר אז לספר פרטים", משחזר מאור, "אבל ידעתי שהיה דיבור כזה. הוא זכר את שמי ואת הסיפור, ואני, בלי קשר, התפללתי כל התקופה על אלקנה ועל שאר החטופים. טלטל אותי לשמוע שאדם שנמצא במקום קשה כל כך מצא כוח לדבר על מעשה טוב שהוא ראה מהצד, ולהחזיק בתוכו את הידיעה שיש בעולם גם אנשים שמביאים אור".

פגישה שהפכה לשותפות של לבבות

ואז הגיע הרגע שבו שני העולמות האלה נפגשו. זה קרה בלי תכנון, כשמאור היה בפעילות ההתנדבותית השגרתית שלו. הוא פגש את אלקנה והשניים גילו שהחיבור ביניהם רחב ועמוק הרבה יותר מעולם הלגו. "זה לא קשר רגיל", מספר לי אלקנה בלובי של מחלקת שיקום אורתופדי, לאחר שהוא ומאור חילקו עשרות ערכות לגו לחיילים הפצועים, "זה קשר של לבבות. מאור בשבילי הוא הרבה יותר מחבר. הקשר שלנו יום-יומי, שותפות מעשית, כמו של משפחה".

אלקנה, שנמצא בעצמו בתהליך שיקום אחרי מה שעבר, מצא דרך להפוך את החוויה האישית שלו לכוח שמסייע לאחרים. "אני צריך את החברים האלה. אני צריך את האנשים שעושים טוב, ומאור הוא חלק מהדרך שלי להתרפא. בשבילי הנתינה אינה רק פעולה למען אחרים. היא חלק מהמסע האישי שלי בחזרה לחיים. זה לא רק לבוא ולחלק לגו. זה השיחות, החברות, האפשרות להגיד שקשה לי השבוע ולקבל כוח להמשיך".

גם מאור מספר שהחיבור עם אלקנה משמעותי בשבילו מאוד. "אדם שמגיע אחרי חוויה מטלטלת כזאת ובוחר שלא להישאר בתוך הכאב הפרטי שלו, אלא לחפש איפה הוא יכול להוסיף טוב לאחרים, הוא אדם שמלמד את הסביבה כולה שיעור בכוחו של אדם. בדרך שבה אלקנה מסתכל על החיים היום יש משהו שמרגש אותי. הוא עבר דברים ששום אדם אינו צריך לעבור, ובכל זאת הוא בוחר להסתכל על מה שאפשר לתת, על מי שאפשר לחזק".

השניים מספרים שהמפגשים שלהם עם ילדים ועם חיילים יוצרים רגעים מיוחדים שקשה להסביר במילים. לפעמים זו תגובה של ילד שמקבל ערכת לגו ומייד מתחיל לבנות, לפעמים זה חייל פצוע שמרגיש שמישהו רואה אותו באמת.

מאחורי כל ערכת לגו יש מסר

"לגו הוא לא רק משחק", מסביר אלקנה, "הוא כלי מדהים שמלמד המון. נתחיל מעצם ההתעסקות בידיים. יש בה משהו מרגיע, תרפויטי. אדם שיושב ובונה משהו, הראש שלו במקום אחר. לילדים יש כוח גדול בתוך התהליך הזה. ילד שמסתבך קצת בהרכבה ולרגע רוצה לוותר, לומד שהוא מסוגל להמשיך. הוא לומד שלא תמיד הכול מצליח בפעם הראשונה, שלפעמים צריך לעצור, לחשוב ולנסות שוב. לילדים שנמצאים בתוך מציאות רפואית מורכבת, המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת. המחלה מכתיבה להם הרבה דברים בחיים, ובאמצעות הלגו הם מקבלים בחזרה תחושה של שליטה ויצירה".

מאור מכיר את הרגעים האלה כבר שנים. הוא ראה ילדים שנכנסים לחדר כשהם שקטים ומופנמים, ואחרי זמן קצר יושבים מול קופסת הלגו ומתחילים לדבר, לצחוק ולשתף. "זה בדיוק מה שמיוחד בלגו", הוא אומר, "הוא פותח דלת. לפעמים ילד לא רוצה לדבר על מה שעובר עליו, אבל הוא כן רוצה להראות לך מה הוא בנה, ומשם נוצר הקשר".

הפעילות בשיתוף 'עזר מציון' והתרחבות לשיקום לוחמים

הפעילות של מאור, שהתחילה מתוך רצון אישי לעשות טוב, הפכה עם השנים למפעל של ממש. על ידי 'עזר מציון' היא מגיעה למקומות שבהם יש צורך ומאפשרת לחיבור בין מתנדבים לילדים, בין משפחות לחיילים, לקבל עוצמה נוספת. "'עזר מציון' מכירה היטב את הכוח של מתנדבים ושל קהילה. פעמים רבות דווקא האנשים שמגיעים מבחוץ, עם חיוך, הקשבה ומחווה קטנה, מצליחים להשאיר חותם עמוק אצל מי שנמצא בתקופה קשה. מאז שבעה באוקטובר החלטנו בהחלטה משותפת עם הנהלת הארגון לתגבר את השיקום של החיילים, וזה מתחבר נהדר לעשייה שלי עם אלקנה".

עבור אלקנה, המפגשים האלה מקבלים משמעות נוספת בגלל האנשים שהוא פוגש. "אני פה בזכות שני דברים. בזכות בורא עולם ובזכות הלוחמים האלה. יש אנשים שמסרו את עצמם למען המדינה ולא זכו להיות כאן. מה שאני יכול לעשות למענם - אעשה".

להמשיך את האור

המפגשים החמים של אלקנה עם החיילים במסדרונות מחלקת השיקום מדברים בעד עצמם. "פתאום אני פוגש את מי שהיה המ"פ שלי כשהייתי בסיירת גולני ונפצע במלחמה. חייל אחר שפגשתי היום ניגש אלי וביקש ממני סליחה. הוא אמר לי שהוא לוחם ושהוא מצטער שלא הצליחו להגיע אלינו ולשחרר אותנו. לצד הרגעים העוצמתיים האלה, אנחנו רואים בבתי החולים גם את היופי שבדברים הקטנים".
כשצפיתי בהם במחלקת השיקום היה קשה לדעת מי מעניק כוח למי. מאור הגיע עם ערכות הלגו, אלקנה הגיע עם הסיפור שלו, וביחד הם הצליחו להאיר מסדרון שלם. מאור מכיר את סיפורי החיילים אחד לאחד. פתאום הוא פוגש את גפן, היושב בכיסא גלגלים. גפן הוא בוגר יחידה קרבית במגלן, אבל הפציעה הקשה שלו היא תוצאה של הפיגוע שאירע בחנוכה האחרון באוסטרליה. הוא נפצע שם אנושות כשהציל נפשות, ובמשך שלושה שבועות היה מאושפז שם, מונשם ומורדם. כשהתעורר הועבר לטיפול ולשיקום בישראל. מאור טופח לו על השכם, מגיש לו ערכת לגו ענקית, אומר מילה טובה, מעלה בו חיוך.

הוא ממשיך אל אהרן, לוחם שריון שאיבד את רגליו בקרב. אלקנה מצטרף אליו. הם אומרים מילים טובות, מחייכים, מדובבים ומגישים גם לו ערכת לגו שבוודאי תנעים לו את הזמן בימים הקרובים. אלקנה קשוב, שואל, מתחבר ומספר. מבקרים ואנשי צוות שמזהים אותו ניגשים גם הם אליו, מבקשים חיבוק ומספרים שהיה להם חלום לחבק אותו. הוא מחזיר אהבה.

למצוא כוח ברגעים הקטנים של החיים

מאור מספר שכאשר הוא רואה את אלקנה מתרגש מדברים פשוטים, הוא מבין משהו עמוק על כוחה של הנפש. "היינו השבוע במפגש חברתי של אספני קלפים, וראיתי אותו יושב על הרצפה ומתלהב מקלף מסוים. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי איזה חוזק יש בנפש שמסוגלת להתלהב מדברים קטנים על אף הכול. אחרי כל מה שעבר עליו הוא בוחר להחזיק דווקא את הרגעים האלה. לשבת איתו לאכול במסעדה זה אירוע מבחינתי. להתעסק בדברים הפשוטים, ליהנות מהרגעים הקטנים, זו מתנה. מרגש אותי שהגענו משני מקומות ומרקעים שונים, ונוצר בינינו חיבור עז כל כך".

כחלק מהשיקום האישי שלו, אלקנה מגיע ל'שיבא' כמה פעמים בשבוע, וכך הוא מצליח לשלב בחייו את ההתנדבות הזאת. "אלקנה חזר מהשבי עם סיפור חיים שאי אפשר להישאר אדישים אליו, אבל הוא בחר שלא לתת רק למה שקרה לו להגדיר אותו. הוא בחר להיות חלק ממעגל של נתינה", אומר מאור.
"אני רוצה להמשיך עם האור הזה כמה שיותר", אומר אלקנה, "בעזרת השם שייתן לנו את הזכות הזאת".