סובבו את הגלגל: הנעזרות שהפכו לעוזרות

הן ישבו שם, ליד בני משפחותיהן בבית החולים. חלקן אף שכבו בעצמן במיטת בית החולים.

הן יודעות היטב מה מרגישים שם ומכירות היטב את הבדידות העוטפת, את הפחד המשתק.

הן למדו על בשרן כמה חשובה ידה המושטת של מתנדבת, פרוסת העוגה הביתית בשעת לילה מחוץ לחדר הניתוח, כוס הקפה החם המלווה בחיוך של שותפות אמיתית.

בעבר הן היו שם, בצד המקבל, ובהיותן שם הבטיחו לעצמן לעזור לאחרים ברגע שתהיה להן היכולת.

הבטיחו וקיימו. והיום הן כאן, ארבע מתנדבות מתוך 16,000 מתנדבי ומתנדבות 'מחוברים לחיים'.

הכירו את בתיה, שירה, רחל וריבה.

בתיה הבטיחה לעצמה שאחרי שתרכוש רכב היא תקדיש את הנסיעות הראשונות שלה בהתנדבות ב'עזר מציון'. כבר שנים בעלה בא ויוצא בבתי חולים, שניהם היו בלי רישיון ונעזרו בקביעות ב'מחוברים לחיים'. "קשה לי לתאר את ההקלה ואת הרווחה שמביאה העזרה של 'מחוברים לחיים' לאחר בילוי מתיש בבית חולים", היא מספרת. שנים התפללה להיות בצד האחר, בצד הנותן, והיום מקפידה לעזור בכל פעם שהיא יכולה. "העזרה", היא אומרת, "ממלאת לי את הלב ואת הנפש". כבר יותר משנה היא מתנדבת, בתחושת שליחות. "את כאב המחלה אי אפשר לקחת מהחולים וממשפחותיהם, אך להקל ולהמתיק אפשר גם אפשר".

שירה הכירה את 'עזר מציון' דרך בנה, שמגיל צעיר משתתף בקייטנות ובנופשונים של 'עזר מציון'. לילדים עם צרכים מיוחדים. בצעירותו היה מתאשפז פעם או פעמיים בשנה, ושירה תמיד ידעה שהיא יכולה לסמוך על 'עזר מציון' שיעניקו לה ולמשפחתה אוכל בכל יום, במחלקה בבית החולים. כשבנה היה צעיר החליטה שהיא רוצה להחזיר לאחרים חלק מהחסד שקיבלה. בשנים האחרונות הבריא בנה והתבגר, ואף הוא עצמו עוזר לה בפעילות החסד שלה. שירה מנסה לעשות ככל יכולתה כדי לעזור לחולים ובני משפחותיהם. היום שירה היא ראש קבוצת מתנדבות שאופות עוגות לקפיטריות של 'עזר מציון'.

"לפני כמה חודשים יצאתי מהעיר ביום שישי. בטרמפיאדה שביציאה מהעיר עצרתי לראות אם יש נשים שצריכות להגיע לירושלים. על האוטו שלי יש מדבקה של 'מחוברים לחיים'. אישה שראתה את המדבקה ניגשה אליי וסיפרה שבנה מאושפז ב'שערי צדק' ולשם היא צריכה להגיע. לא היססתי. נכון, הדרך ארכה לי עוד רבע שעה, אבל בשבילה זה היה עולם ומלואו. אני יודעת שאני לא יכולה לפתור כל בעיה, אבל אני יכולה לעשות לפחות את החלק שלי. בזכות 'עזר מציון' אני יכולה להיות חלק מהפתרון".

רחל הייתה מאושפזת חודשים ארוכים בבית חולים, ושם צפתה במתנדבים של 'עזר מציון' המחלקים בחיוך עוגות וקפה, מסתובבים בין החולים והמשפחות ומפיצים אור. "ראיתי כמה חסד יכול להיות במילה ובחיוך", היא אומרת, "וקיבלתי על עצמי שאם אבריא אהיה שותפה במפעל המדהים הזה".
היום היא אופה בקביעות עוגות לחולים ולבני משפחותיהם, ובכל יום משתדלת להודות על שזכתה גם לתת ולא רק לקבל, ומתפללת שתזכה להמשיך כך. "הייתי נתמכת בבית החולים, והיום אני תומכת באחרים ככל יכולתי, באמצעות 'מחוברים לחיים' ובדרכים נוספות".

רחל אינה לבד בהתנדבות. משפחתה הגדולה הצטרפה אליה, וביחד הם מערך בפני עצמו: בתה וחתנה מתנדבים קבועים ב'מחוברים לחיים' ומסיעים חולים אל בית החולים וממנו. גם בביתה, מלבד העוגות שהיא אופה בעצמה היא מרכזת את העוגות שאופות חברותיה ושכנותיה, כדי שכל משפחה שמתמודדת עם חולי תוכל לקבל עוגה ביתית טובה.

ריבה נחשפה להתמודדות עם בן משפחה חולה כשאביה היה מאושפז תקופה ארוכה במחלקה אונקולוגית. בכל יום היא הייתה איתו בבית החולים, ולא רצתה לעזוב אותו. מתנדבי 'עזר מציון' היו מביאים לה ולמשפחתה תה, קפה ועוגות, ואלו היו בעבורם מלבד משהו להכניס לפה, גם חיבוק ותמיכה בתקופת ההתמודדות הלא פשוטה. באחד הימים עבר אביה טיפול קשה מאוד, ומתנדבת שידעה על הטיפול הגיעה להיות איתה ואף הביאה לה ארוחה טובה. אחרי שאביה נפטר ביקשה ריבה להתנדב בעצמה, לעזור לאנשים אחרים, לתמוך בהם ולסייע להם בימים קשים של חולי והתמודדות. היום, לעילוי נשמת אביה ז"ל, היא עוזרת לשנע אוכל חם ובגדים לגיהוץ, ולעיתים קרובות מסייעת לשכנה נכה. "הייתי רוצה לעזור עוד. הייתי רוצה להגיע לעזור במחלקות בבתי החולים, בדיוק כמו שעזרו לי. אבל הילדים שלי עדיין קטנים, ואין לי אפשרות להשאיר אותם לבד. היום אני עוזרת במה שאני יכולה, וכשאוכל עוד, אעזור גם שם בעזרת השם".

מתנדבי 'מחוברים לחיים' פועלים יומם וליל כדי להקל ככל האפשר על חולים ובני משפחותיהם. המתנדבים פועלים ברחבי הארץ, בחלוקה לחמישה מחוזות, במטרה לאפשר מענה מהיר ויום-יומי לצרכים השונים.
מחוברים לחיים הם חלק משמעותי במעטפת העזרה של 'עזר מציון', מחלקה אחת מיני רבות, שכל מטרתן לסייע לחולים ולבני משפחותיהם, לקשישים, לאנשים עם מוגבלות ולכל אדם בתקופת משבר.

בואו להיות חלק ממשפחת המתנדבים!