הפוך גדול, שניים סוכר, אין-סוף אהבה וחסד: הכירו את אהובה, מתנדבת בקפיטריה של 'עזר מציון'

עגלת קפה קטנה, השפעה גדולה

למאות המתנדבים והמתנדבות שלנו מהמחלקה להספקת מזון חולים וקשישים המסתובבים עם עגלות הקפיטריה במחלקות ובחדרי המיון בבתי החולים בארץ, יש מטרה אחת: להקל על החולים ועל מלוויהם. בזכות קפה ומאפה המחולקים תמיד עם חיוך חם ונדיב, חוויית המיון או האשפוז נהיית קלה יותר. "המתנדבים פשוט מקסימים", כתב לנו אור (שם בדוי), שהיה מאושפז בבית החולים רמב"ם לפני כמה חודשים, "הם עברו במיון עם לחמניות, קפה ותה, גם באחת לפנות בוקר, שאלו מי רעב, מי צמא... אנשים טובים באמצע הלילה". שושי (שם בדוי), כתבה גם היא בהתרגשות: "יצא לי להיות במיון לילה שלם, והקפיטריה של בית החולים סגורה אז. פתאום, משום מקום, הגיעה העגלה של 'עזר מציון' מובלת בידי נשים מקסימות שהציעו לי קפה, תה, חטיף... הייאוש של ההימצאות בבית החולים עזב אותי, והרגשתי נוח יותר. תודה!"

 מפנסיה להתנדבות קבועה

שאלנו את אהובה, מתנדבת קבועה שלנו בביה"ח אסותא אשדוד ("אחלה אהובה", כתבה לנו עליה אפרת [שם בדוי], "עם החיוך והחיזוקים ללא הפסקה"), מה גרם לה להצטרף למערך התנדבות הקפיטריות של 'עזר מציון'. "יצאתי לפנסיה", היא מספרת, "וחיפשתי מה לעשות בזמן שהתפנה לי. בדיוק אז חברה שלי, שהתנדבה בקפיטריה של 'עזר מציון', שברה את הרגל וביקשה שאמלא את מקומה. הסכמתי, ומאז מעולם לא עזבתי".

זו לא ההתנדבות הראשונה של אהובה פלאוט, יועצת חינוכית במקצועה. במשך תקופה ארוכה היא עברה מחדר לחדר במחלקות הנשים של בית החולים, בהן מחלקת היריון בסיכון, והפעילה סדנאות יצירה ייחודיות לנשים מאושפזות, כדי להפיג את השיעמום והתסכול שרבות מהן חשו בעקבות האשפוז הממושך, ולעזור להן למלא את ימיהן בתוכן מעשיר ומהנה. גם בעגלת הקפיטריה היא משקיעה בלי הרף. בכל יום היא מביאה איתה מהבית קפה 'טסטר צ'ויס', לימון, נענע, חלב שיבולת שועל ועוגות ביתיות שהיא אופה בעצמה. "זה כבר מסורת. הצוות מחכה לזה, והחולים כמובן לא נשארים אדישים".

סגירת מעגל אישית ומרגשת

בשביל אהובה, ההתנדבות היא הרבה מעבר לקפה. בעלה חלה בלוקמיה וקיבל תרומת מח עצם. היום גם הוא חלק מההתנדבות; הוא מתקן את עגלות הקפיטריה, מחזק את הגלגלים ומוודא שהעגלות תקינות לשימוש.

"חייו ניצלו הודות לתרומה שקיבל באמצעות המאגר של 'עזר מציון'. ההשתלה הצליחה ברוך השם, והוא בריא ומרגיש טוב. כעבור שנה מהתרומה פגשנו את התורם, ומאז אנחנו בקשר איתו ועם משפחתו", היא משתפת, "בהתנדבות הזאת אנחנו מחזירים מעט ממה שקיבלנו".

רגעים ואנשים שנחקקים בלב

ההתנדבות מביאה איתה לא מעט רגעים ואנשים שנחקקים בלב. "אני זוכרת חולה שלא ראיתי תקופה, ואז פגשתי את אשתו בטיפול נמרץ והיא סיפרה שהוא במצב קשה. דאגתי להם מאוד. לא אשכח את הרגע שבו הוא חזר למחלקה כשעל פניו חיוך של ניצחון. כל המחלקה שמחה איתם, והכיבוד של הקפיטריה הוסיף לשמחה".