אנו משתמשים בעוגיות (Cookies) ובטכנולוגיות דומות לצורך הפעלת האתר, ניתוח שימוש, שיפור חוויית הגלישה והתאמת תכנים ושירותים להעדפות הגולשים. חלק מהעוגיות חיוניות לתפעול האתר, ואחרות נועדו למטרות סטטיסטיקה, שיווק או התאמה אישית. לחיצה על 'אישור' היא הסכמה לשימוש בכל סוגי העוגיות כמפורט במדיניות הפרטיות שלנו. בכל עת אפשר לשנות את הגדרות העוגיות באמצעות לחיצה על 'ניהול הגדרות'. למדיניות הפרטיות >
ממשיכים את דרכם: המשפחות שבוחרות להנציח את יקיריהן בעשיית טוב
חלוקת תחפושות, הקמת מאגר, תרומת אמבולנס, מכירת יצירות אומנות לתרומה, תרומת מח עצם, והתנדבות לצד חולים מאושפזים - כל אלו דוגמאות למעשים מרגשים של אנשים שאיבדו את היקר להם מכול והחליטו ליזום ולעשות כדי להקל, לשמח ולעזור, להציל חיים, ובעיקר להמשיך את האור של האדם שאיבדו, כדי שלא יכבה נרו לעולם.
"אם אפשר לעשות טוב, אז עושים"
כחודשיים לפני שבעה באוקטובר שיתף סמל אמיר לביא הי"ד במחשבותיו על המוות. אמיר לא פחד למות. הוא הרבה לדבר על השליחות ועל הזכות להגן על ארצו כחייל. בהומור ובתחכום שאפיינו אותו, הוא ביקש מהוריו שאם יקרה לו משהו לא יורידו את הדגל לחצי התורן... בפלאפון שלו שמר 'פלייליסט לוויה' ובו שירים המבטאים עוצמה, הישרדות ונחישות. חודשיים לאחר מכן, אחד השירים האלה נוגן בהלווייתו. בקרב הקשה במוצב סופה מצא אמיר את עצמו עם חבריו בחזית מתקפת הפתע של חמאס. הוא הספיק להודיע לאימו שנפצע, ביקש שלא יבואו לבקרו כפי שסיכמו והקליט לה "אני אוהב אותך, מאמו", לפני שפרצו המחבלים לחדר והרגו את כל מי שהיה בו. בן 19 היה בנופלו.
הוריו של אמיר מספרים כי הוא היה ילד מחונן ועדין נפש, ואומנות הייתה מרכז עולמו. את עושרו הפנימי ביטא בציור ובפיסול. אמיר היה איש של אנשים, אוהב ורגיש, וקיבל את כולם בלי שיפוטיות. את כספי המתנות שקיבל לבר מצווה שלו תרם לילדים חולי סרטן. לזכור של אמיר הקימה משפחתו את עמותת אמי"ר (אומנות, מוזיקה, יצירה, רוח), הפועלת להנצחתו באמצעות אומנות ומוזיקה. לאחר מותו גילו הוריו כי הייתה לו הוראת קבע לתמיכה כספית במאגר לתורמי מח עצם של 'עזר מציון'. לאחר שהצטרף למאגר בשרשרת החיול בבקו"ם, חקר את הנושא והעמיק בו, והחליט לתרום למאגר בקביעות. כדי להמשיך את המורשת שהותיר אמיר אחריו, החליטה משפחתו לפתוח דוכן בפסטיבל 'חוצות היוצר', המתקיים מדי קיץ בירושלים. בדוכן נמכרים מגוון מוצרים - חולצות, תיקים, תמונות ומחברות שעל כולם מודפסות יצירות אומנות של אמיר. על הדוכן מתנוסס המשפט שנהג אמיר לומר בכל הזדמנות: "אם אפשר לעשות טוב, אז עושים!" ההכנסות מהמכירות מוקדשות במלואן למאגר לתורמי מח עצם של 'עזר מציון', ובכך משמשת האומנות של אמיר כלי להצלת חיים וממשיכה את רוחו של האדם שהוא היה, האדם שהאמין בטוב, ביצירה ובנתינה.
אוויר למשפחות בבתי החולים
רוני הרשקוביץ, סטודנטית לרפואה במסלול 'צמרת', פגשה בתקופת לימודיה את הקשיים והצרכים של משפחות המאושפזים. אשפוז ארוך של ילד או של בן משפחה דורש מכל בני המשפחה להתגייס לצרכיו, לשהות לידו ולסעוד אותו. כשמדובר באשפוז ארוך, המשימה נעשית מורכבת וקשה. במטרה להקל על המשפחות פנתה רוני ל'עזר מציון' ולחברה ללימודי הרפואה באוניברסיטה העברית, ויצרה שיתוף פעולה מרגש: גיוס מתנדבים מקרב הסטודנטים להחלפת בני משפחה מלווים, לפרקי זמן קצובים, כדי לאפשר להם מנוחה והרפיה.
בימים של הקמת הפרויקט פקדה טרגדיה את משפחתה של רוני. בת משפחתה, התינוקת הדר נגה לביא בת השנתיים, נפצעה אנושות בתאונת דרכים. רוני הייתה אמורה להשתתף במשמרות ליד מיטתה, אך לאחר שבוע נפטרה התינוקת מפצעיה. את המיזם החדש, שהיה אז בשלבי הקמה, הקדישה רוני לזכרה של הדר. "מבחינתי זו ההנצחה הראויה ביותר להדר ז"ל", אמרה רוני. "פרויקט הדר הוא הדרך שלנו, כרופאים לעתיד, ללמוד שהרפואה היא קודם כול היכולת לראות את האדם שמאחורי המחלה ואת המשפחה שמלווה אותו".
המיזם, שפועל כבר שלוש שנים, מאגד כ-300 סטודנטים וסטודנטיות לרפואה, שעד היום מילאו יותר מ-1,200 שעות התנדבות במחלקות וזכו לאפשר למשפחות רבות זמנים יקרי ערך של מנוחה וצבירת כוחות.
תחפושת לכל ילד
לידר דיין ז"ל הייתה רק בת שנה ושמונה חודשים כשאובחנה כחולת סרטן. ברגע אחד השתנו מקצה לקצה חייה של משפחת דיין.
הוריה, שרון וגיא, חילקו את חייהם במשמרות קפדניות ליד מיטתה בבית החולים, ובעוד אחד מהם שוהה לצידה ניהל האחר את הבית, שבו הייתה האחות הגדולה עמית, בת ארבע בלבד. בתוך ימי המחלה המורכבים טסה המשפחה לניו יורק לצורך ניתוח ללידר. זה היה בעיצומה של תקופת ההאלווין; ניו יורק כולה לבשה חג, והייתה מקושטת ומלאת צבע. שם, בתוך האי-ודאות והדאגה, הוצע למשפחה להיכנס לחנות תחפושות ולבחור לכל אחת מהבנות תחפושת במתנה, כדי לשפר את מצב רוחן. הרגע הפשוט הזה, שבו לידר הקטנה התחפשה והתרגשה, הביא איתו שפיות ואור בתוך החושך.
לידר נפטרה בגיל שנתיים ושמונה חודשים. "זו לא הייתה תקופה קלה, בלשון המעטה", מספרת שרון, "אבל בתוך כל הקושי היו ללידר גם רגעים של צחוק ושמחה טהורה". את רגעי השמחה הללו בחרו שרון וגיא לקחת איתם הלאה, כמורשת חיה.
בשנה הראשונה ללכתה של לידר, לקראת פורים, הפיקו שרון וגיא הפנינג פורים ענק בבית החולים שניידר, בשיתוף 'עזר מציון'. "כל הזיכרונות הטובים שיש לנו מהשנה הקשה ההיא שזורים ב'עזר מציון'", משתפת שרון, "לכן כשהחלטנו לצאת לדרך עם המיזם, היה ברור לנו שהם השותפים שלנו".
עם השנים, ובעקבות מגבלות הקורונה והחצבת, אוחד ההפנינג עם מסיבת הפורים המרכזית של העמותה ב'בית אורנית'. המיזם, שהתחיל כנקודת אור מקומית בשניידר, צמח למפעל חסד רחב היקף המגיע כיום כמעט לכל בתי החולים בארץ ומחלק מדי שנה כ-250 תחפושות מותאמות אישית לילדים חולים.
בלב המיזם עומד עיקרון פשוט אך משמעותי: כשילד זוכה לקבל בדיוק את התחפושת שהוא חולם עליה, הוא זוכה לקבל איתה רגעים של בריחה לעולם אחר ומאושר יותר. בכל שנה, כבר בתקופת חנוכה, מערך התחפושות קם לתחייה. הכסף לרכישת תחפושות חדשות מגויס בשיתוף פעולה מרגש עם הקהילה ועם בית הספר 'יגאל אלון' בגבעתיים.
"אולי זה נשמע פשוט, אבל מאחורי הקלעים מדובר באופרציה מורכבת שתביא לכל ילד בדיוק את מה שהוא מבקש", מסבירה שרון, "ואת הכוח לזה אנו שואבים מהחיוכים של הילדים האלה".
עם התחפושת מקבל כל ילד ספר ייחודי שכתבו והפיקו שרון וגיא. הספר, שהפקתו הייתה חלק משמעותי מתהליך העיבוד של המשפחה כולה, מספר את סיפורה של לידר ואת דרך ההתמודדות שלה והוא נכתב במטרה להעניק להם כוח, אופטימיות ונחמה. הפקתו נמשכה חמש שנים בסיוע אנשי מקצוע שנרתמו למשימה בהתנדבות.
"החלום שלנו הוא שהמיזם ימשיך לדורות הבאים, לזכרה של לידר", אומרת שרון, "שהבנות שלנו, האחיות שלה, שכבר כיום נרתמות לעשייה, יובילו אותו בעצמן וישמחו ילדים עוד שנים רבות".
"בכל שנה מחדש, פורים מביא איתו רגשות מעורבים ומורכבים מאוד", מסכמת שרון, "אבל המטרה גדולה מהכול. המפעל הזה הוא לזכרה של לידר, ואם מתוך האובדן שלה הצלחנו להצמיח מיזם שמחזיר את החיוך והאושר לילדים בתקופה הכי קשה בחייהם - עשינו את שלנו".
מאגר של תקווה
משפחות רבות בוחרות להנציח את זכרם של היקרים להן בהקמת מאגר אישי המממן את פיענוחן של דגימות מח עצם שעשויות להימצא מתאימות לחולה סרטן הזקוק להשתלה. הדגימות שצירופן ממומן על ידי המאגר האישי או הקהילתי מקודדות על שמו, וכאשר אחת מהן נמצאת מתאימה לחולה סרטן, המאגר זוכה להיות הגורם שאפשר להצלת החיים הזאת לצאת לפועל. כיום קיימים יותר ממאה מאגרים אישיים בתוך המאגר של 'עזר מציון'. בעלי המאגרים מקבלים מ'עזר מציון' הודעה מרגשת בכל פעם שמתבצעת תרומה שהתאפשרה בזכות המאגר שהקימו, ולעיתים הם אף מוזמנים לצפות במפגש המרגש בין האדם שקיבל את התרומה והבריא ובין האדם שהציל את חייו.
אחד המאגרים האלה הוא המאגר לעילוי נשמת ידידיה גפן ז"ל. ידידיה התגייס לגדודים של חטיבת גבעתי ובחר ללכת לקורס חובשים כדי לעסוק בהצלת חיים. לאורך כל תקופת שירותו - בגזרת עזה, בלבנון וגם באימונים, דאג ככל יכולתו לבריאותם ולרווחתם של חיילי הפלוגה. בשנת 2,000, בזמן פעילות מבצעית בלבנון, נפגעו חיילים מהפלוגה שלו מזירת מוקשים, ואחר כך הופגזו בעשרות פצמ"רים. ידידיה פעל בקור רוח, עבר בין הפצועים, חבש והציל את כולם, ואז נפגע מרסיס פגז ונפל במקום. "ידידיה טיפל בכולם, באמת בכולם, וכולם ניצלו, והוא נהרג. הוא איננו", סיפר אהרן, אביו. על תפקודו תחת האש הכבדה קיבל לאחר מותו צל"ש. במלאת 23 שנים לנפילתו בחרו הוריו להקים לזכרו מאגר דגימות מח עצם, שממשיך את דרכו הדוגלת בקדושת החיים. עד כה ניצלו ארבעה אנשים באמצעות המאגר לזכר ידידיה גפן. "כשהתבשרנו על השתלה באמצעות המאגר", אמר אהרן, "ידעתי שאשמח לראות את מי שניצל בזכות המאגר הזה ולאחל לו חיים טובים".
הישארו מעודכנים הרשמה לניוזלטר
תנו לנו לעזור לכם צריכים ייעוץ? אנחנו פה
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם