עיכוב התפתחותי רב תחומי – מדריך מקיף להורים

מהו עיכוב התפתחותי רב-תחומי? מהו תפקיד ההורים בעת האבחון, ואיך כדאי להם להתנהל? שאלנו את מיכל הרשקוביץ, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת מומחית ומדריכה ב-CBT, מטפלת בEMDR ורכזת התחום המקצועי והרגשי ביחידה להתפתחות הילד של 'עזר מציון'. קבלו גם אתם את התשובות המקצועיות שקיבלנו ממנה. 

מהו עיכוב התפתחותי רב-תחומי? 

עיכוב התפתחותי הוא מצב שבו ילד או פעוט מראים פער משמעותי בתחום התפתחות מסוים. פער כזה מעיד שהילד אינו מתפתח כראוי ולא השיג אבני דרך התפתחותיות המצופות מבני גילו. עיכוב התפתחותי רב-תחומי הוא מצב שבו לילד או לפעוט יש פערים משמעותיים בכמה תחומי התפתחות.

אבני דרך התפתחותיות כוללות:

• תנועה (מוטוריקה) – זחילה, הליכה, ישיבה, וכן פעולות עדינות יותר, כמו תפיסה ושימוש בחפצים
• שפה ותקשורת – הבנת השפה, דיבור, הבעה ושימוש יעיל בשפה
• קוגניציה – למידה, חשיבה, תפיסה חזותית ופתרון בעיות
• כישורים חברתיים ורגשיים – יצירת קשר עין מתאים (בגיל צעיר ממש – גם חיוך חברתי), אינטראקציה חברתית, משחק משותף והבנת רגשות
• תפקוד יום-יומי – גמילה מחיתולים, התלבשות עצמאית, אכילה ושתייה, ניקיון עצמאי וכדומה 

כשילד אינו מתפתח באופן המותאם לגילו, יש לזה השפעות רגשיות והתנהגותיות העלולות להוביל לקשיים נוספים, ולכן הדבר מצריך טיפול. נציין כי אף שהמטרה היא לאבחן עיכובים מוקדם ככל האפשר, כדי לתת לילד את הטיפול הנחוץ, חשוב שההורים יזכרו שלכל ילד קצב משלו, ולכן אין סיבה להילחץ רק מפני שהבן של השכנים שנולד יום אחרי הילד שלכם רכש אבן דרך כלשהי לפני הילד שלכם. מילת המפתח היא ערנות. פעמים רבות ילד המאובחן בעיכוב התפתחותי מקבל סיוע קצר וממוקד, כגון פיזיותרפיה למוטוריקה גסה, וריפוי בעיסוק לקשיים במוטוריקה עדינה, או קלינאות תקשורת לעיכוב בשפה, ומיישר קו עם שאר בני גילו. בגיל הרך ובילדות המוקדמת (גיל 6-0), המוח גמיש מאוד, ובעזרת עבודה וטיפול מתאימים הוא יכול להתפתח ולהשיג את אבני הדרך החסרות. בשפה המקצועית מתארים תקופה זו כתקופה שבה חלון ההזדמנויות הנומרולוגי משמעותי לשיפור תפקודים וליצירת קשרים סינפטיים חדשים. 

עם זאת, יש ילדים שהאבחנות ילוו אותם לאורך שנים, אך גם לילדים אלו – טיפול מוקדם מקדם ותורם במידה רבה. 

איך מזהים עיכוב התפתחותי? 

טווח הנורמה רחב. יש תינוקות מהירים יחסית באבני דרך מסוימות, ואחרים איטיים באבני דרך מסוימות, ובכל זאת הם בטווח הנורמה. למשל, עד גיל חודשיים רוב התינוקות מחייכים. משפט פשוט המורכב משתי מילים מצופה מילדים עד גיל שנתיים וחצי. זחילה על שש מצופה עד גיל עשרה חודשים, הליכה בלי עזרה – עד גיל שנה וחצי. 
עם זאת יש לשים לב לאיתותים, כגון איחור בהליכה, קושי בתפקוד יום-יומי (הליכה, שינה, גמילה, ויסות רגשי וכו'). 
להורים יש תפקיד משמעותי בזיהוי עיכוב התפתחותי. הוא משמעותי כל כך, שלפעמים ההורים הם המקבלים את ההדרכה לצעדים שיש לנקוט כדי לקדם את הילד. מאחר שההורים נמצאים עם הילד ברוב הזמן, בדרך כלל הם יכולים לזהות עיכוב – בהשוואה לילדיהם האחרים או לילדים בסביבה. במקרה של הורים לילד ראשון או הורים אינם מבחינים בעיכוב של הילד, מצוי שהצוות החינוכי במסגרת שבה הילד נמצא, או אפילו סבא וסבתא, מזהים את העיכוב. 

תוכלי לפרט על תהליך האבחון?

במקרה של חשש לעיכוב התפתחותי, הצעד הראשון הוא בדיקה אצל רופא הילדים. אם הרופא יזהה עיכוב הוא יפנה ליחידה להתפתחות הילד בקופת החולים. ההורים והצוות החינוכי יתבקשו למלא שאלונים, ועל פי הפרטים יוחלט על הטיפול. כשהעיכוב ההתפתחותי כולל תחום אחד, לרוב יישלח הילד לאבחון באותו התחום ויקבל טיפולים בהתאם לצורך. אם העיכוב כולל יותר מתחום אחד, יישלח הילד לאבחונים נוספים (אצל קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק ו/או עובדת סוציאלית), וכן יידרש לאבחון מקיף אצל רופא התפתחותי, שהוא חלק מצוות היחידה להתפתחות הילד בקופת החולים. יש אבחונים וטיפולים שהקופה נותנת בעצמה, ויש אחרים, שהקופה מפנה לקבל בהנפקת טופס 17 אצל ספקים חיצוניים, כגון 'עזר מציון'. 
במקרה של עיכוב התפתחותי רב-תחומי, לרוב תיכנס לתמונה גם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, כדי להעניק סיוע משפחתי מקיף. 

מהי השפעת האבחון על המשפחה?

האבחנה משפיעה על המשפחה כולה. כשהורה רואה שילדו אינו מתנהג כמצופה בגילו, הוא דואג, והדאגה משפיעה על יחסו לילד, על מצב רוחו, וממילא גם על תפקודו מול שאר בני המשפחה. זה כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת אדוות סביב סביב. המשפחה היא מערכת, ואם משהו מטריד אצל אחד מבני המשפחה, כולם מושפעים מזה, כולל האחים הקטנים והגדולים, החשים חשש או בלבול. 
קבלת האבחנה גורמת תגובות שונות אצל אנשים שונים. יש הורים שחווים מעין אבל; הם ציפו לילד בריא, ומשהו אינו כצפוי. זה מעלה שאלה חשובה ביותר – איך מתמודדים כשהדברים אינם קורים כפי שרצינו? פעמים רבות הורים חשים שהילדים הם 'תעודת הזהות' שלהם, וכשהילד לא בסדר, הם חווים האשמה עצמית.
הורים אחרים חשים הקלה כלשהי; שכן האבחנה היא חותמת והגדרה המחליפה את האי-ודאות שקדמה לה. ההורים יודעים שהם לא סתם דמיינו או היו לחוצים, ובעיקר – מעתה הם אינם לבד בסיטואציה. האבחנה מאפשרת לקבל סל רחב של טיפולים וכלים לקידום הילד. בעקבותיה גם נכנסים לתמונה אנשי מקצוע, המבינים את האבחנה, יודעים מה צריך לעשות ומלווים את המקרה. 

לעיתים, מלבד ההנחיות לטיפול בילד מתקבלת המלצה להדרכת הורים או לפגישה עם עובדת סוציאלית, כדי שהילד וגם הוריו יקבלו את מקסימום התמיכה והטיפול. ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר לילד, מעצם יכולתם לטפל בו ישירות ובזכות ההשפעה המשמעותית והתפקיד העיקרי שלהם בשגרת חייו. המודעות למשמעות של ההורים בתהליך רבה היום מבעבר, הן בקרב הצוות המטפל הן בקרב ההורים; בעבר אנשי הטיפול טיפלו בילדים בעיקר בעצמם, ואילו היום המטפלים מחשיבים מאוד את העבודה המשותפת עם ההורים, וגם ההורים פתוחים יותר לקבלת עזרה. 

איך את רואה את תפקיד ההורים בתהליך?

מאחר שמדובר בילדים צעירים מאוד, להורים חלק משמעותי מאוד מאוד בתהליך. לרוב, ההורים הם המזהים את הימצאות הקושי, והם פונים לבירור ולקבלת עזרה. יש להבין כי אבחון אינו תהליך חד-משמעי כמו בדיקת דם או בדיקות רפואיות אחרות. ייתכן שהפניות הראשונות של ההורים ייענו בהרגעה שהכול בסדר ואין סיבה להילחץ, אבל חשוב מאוד שההורים יקשיבו לעצמם. אם הם מרגישים שמשהו אינו כשורה, עליהם להישאר נחושים ולנסות שוב עד זיהוי הבעיה. אין עוררין על העובדה שההורים נמצאים עם הילד כל הזמן, והם מכירים אותו טוב מכולם. 
לדברים שההורים מספרים לגורמי המקצוע בתהליך האבחון יש משקל אדיר. משום כך חשוב שההורים יגיעו לאבחון מוכנים, כשבידיהם מקסימום המידע, ועם זאת עליהם להיות קשובים ופתוחים לאפשרות שהשאלות יפתיעו אותם והתשובות יהיו שונות מאלו שהם חשבו לענות לכתחילה. כמו כן, מאחר שההורים מביאים גם מידע כולל על תפקודו של הילד עם המשפחה המורחבת, עם הקהילה, עם החברים, במסגרת החינוכית וכו', חשוב שהם יהיו בקשר ישיר עם הגננת ועם גורמי הטיפול במסגרת החינוכית ויוכלו להשמיע גם את קולם בתהליך האבחון. בתוך התהליך האבחוני, ההורים יכולים ואף מעודדים להביא סרטונים והקלטות. אם יש התנהגות כלשהי שההורים חוששים שאינה תקינה והם אינם בטוחים שהילד יציג אותה בזמן האבחון, וכן אם יש התנהגות לא תקינה שאינה באה לידי ביטוי בבית, אך הגננות, הסבים או דמויות משמעותיות אחרות מדווחות עליה, כדאי ומומלץ להביא סרטון המציג אותה. 

תהליך האבחון עשוי להיות ארוך ואף להציף אתגרים בזוגיות ובהורות. ייתכן שאחד ההורים חווה אותו כמורכב ומתיש יותר מההורה האחר. בכל מקרה חשוב מאוד ששני ההורים יהיו שם זה בשביל זה. בתמיכה הדדית יהיה קל יותר לשניהם לעבור אותו. 

גם לאחר תהליך האבחון, הילד נשאר אותו הילד. חשוב מאוד להאמין בו, לעבוד איתו וליהנות ממנו ככל האפשר, גם אם הדבר מאתגר. 

יש לך טיפים ליצירת סביבה תומכת ומקדמת בבית?

לפני הכול, חשוב שההורים יעשו עבודה עם עצמם כדי להתגבר על הלחץ הטבעי הנובע מזיהוי עיכוב, קושי או פער אצל הילד.

עליהם למצוא לעצמם סביבה תומכת בתוך הקשר הזוגי, במשפחה הסובבת, או בחוץ. ככל שההורה נתמך ומאוזן הוא פנוי יותר – רגשית ומעשית – לעזור לילדו ולהיות שם בשבילו. לעומת זאת, אם הוא לחוץ וחסר סבלנות, כולל לילדים האחרים בבית, וכמובן – לילד מעוכב ההתפתחות, שעשוי להיות מאתגר במיוחד. 

כלים נוספים שיוכלו להקל בבית:

שגרה ברורה ומובנת

סדר יום קבוע ומסודר הכולל זמנים ברורים המתאימים לילדים ולהורים, מעניק לבית ולבני הבית ביטחון הנובע מיכולתם של הילדים לצפות למה שעומד להתרחש. 

חיזוקים חיוביים

נתינת חיזוקים גם על התקדמויות קטנות מאוד. לפעמים צריך ממש 'להאיר בפנס' על הילד ולחפש נקודות זכות להחמיא עליהן, אבל חשוב מאוד לעשות זאת.

חום ואהבה

כל ילד בכל גיל זקוק לחיבה, למגע נעים ולתקשורת. יש להרעיף חום ואהבה בדרכים מילוליות ולא מילוליות, להראות לילד כמה הוא אהוב ומשמעותי, להאיר לו פנים ולחייך אליו. יש ילדים שחלק מהאבחנה שלהם היא קושי במגע פיזי. במקרה כזה אין להתייאש מהמגע ולוותר עליו, אלא לחפש דרך מגע שתהיה נעימה לילד. 

התאמה אישית לצורכי הילד

כשמדובר בילדים עם עיכוב התפתחותי, ייתכן מאוד שההעדפות שלהם שונות מאוד מאלו של בני גילם. חשוב לשים לב לצורכי הילד, לנסות לצאת מהקופסה, ליהנות מהזמן שלכם יחד ולפעול מתוך סבלנות, הקשבה וקבלה, ולא מתוך לחץ והשוואה.

אווירה נעימה ומשחקית

חשוב להכניס לבית אווירה של משחק ותרגול, שתקל על התרגול הנדרש על פי הנחיות הצוות הטיפולי. יש לתת לילד הזדמנויות למשחק מהנה, בהתאם ליכולת ולא דווקא לגיל.

שיתוף הילדים האחרים והסביבה

חשוב לייצר סביבה חיובית ותומכת ולהקפיד על תקשורת נעימה בבית. אפשר לעשות זאת על ידי שיתוף הסביבה הקרובה, החברים, המשפחה וגם הילדים האחרים, כמובן באופן תואם גיל. כאשר מעטה הסודיות יורד ויש תשובות ברורות, הסביבה יכולה להיות סבלנית ותומכת יותר. סוד והסתרה דורשים אנרגיות שעדיף לנצל לפיתוח משאבים לקידום הילד והמשפחה. 

יש מקורות שהורים יכולים להיעזר בהם?

בהחלט – אחיות טיפת חלב, רופאי קופת חולים, עובדות סוציאליות בקופת חולים וברווחה ועוד. יש גם דרכים רבות לקבלת תמיכה ברשת, כגון קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות, קבוצות מידע לפי קטגוריות וקבוצות ווטסאפ. 
כמו כן יש עמותות ייעודיות העשויות לסייע רבות. 

ב'עזר מציון' פועלת היחידה להתפתחות הילד, שמטרתה לסייע להורים ולהבטיח לילד את הטיפול המתאים והטוב ביותר. ביחידה עובדים באופן מערכתי תחת קורת גג אחת אנשי צוות ממגוון מקצועות הבריאות. הצוות הטיפולי מלווה באופן אישי ומקצועי את הילדים הזקוקים לסיוע, כדי לצמצם את הפערים ההתפתחותיים, כדי לאפשר תחושת מסוגלות ודימוי עצמי חיובי, וכמובן כדי לפתח את היכולות המוטוריות של הילד. 

היציאה לדרך של בירור ואבחון עיכוב התפתחותי היא התחלה של מסע אישי להורים ולמשפחה. זהו מסע שעשוי להיות מאתגר, מורכב ולעיתים מעורר חשש ולחץ, וחשוב שתזכרו שאינכם צועדים בו לבד.

אתם יוצאים למסע בתור המומחים לילד שלכם, ואליכם מצטרפים אנשי מקצוע, המומחים כל אחד בתחומו. התפקיד שלהם הוא להקשיב, להבין את ההתמודדויות והצרכים שלכם, ולבנות איתכם יחד את המפה המתאימה ביותר לקידום ילדכם, כדי שיקבל את המעטפת הנכונה לו.

התמודדות עם עיכוב התפתחותי היא אתגר שדורש אורך רוח, אך בעזרת הליווי הנכון, הכלים המקצועיים והאמונה בילדכם ובעצמכם, הוא יהיה לכם הזדמנות לצמיחה, שבה תגלו בעצמכם ובילדכם כוחות שאולי לא ידעתם שקיימים בכם. 
זכרו – הילד שלכם הוא אותו הילד, והאבחון הוא רק כלי שנועד לעזור לכם ולהאיר בשבילכם את הדרך.