דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
לא מצאתם את השירות המבוקש? התקשרו אלינו ונעשה הכול כדי לסייע! 2236*

גמילה מחיתולים כתהליך של עצמאות וביטחון

מתי מתחילים גמילה מחיתולים ואיך עושים את זה נכון? מוזמנים לקרוא איך ליצור עבור הפעוט שלכם סביבה מתאימה לגמילה ואיך לעבור את זה בקלות ובטוב.
שם הכותב : מאת: סמדר וולפגור, פסיכולוגית קלינית בצוות המקצועי המלווה את הכשרת 'חצר פעילה' במעונות יום

בוודאי גם אתם התחבטתם לא אחת מהו הגיל המתאים ביותר לגמילת הפעוט מהטיטול, ובעיקר – מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. על כך ועוד במאמר שלפניכם.

 

מתי מתחילים גמילה מחיתולים

 

מבחינה פיזיולוגית, רוב התינוקות מסוגלים לשלוט בסוגרים החל מגיל שנה, ואכן ברוסיה נהגו לגמול את התינוקות בסביבות גיל זה, על ידי תרגול חוזר ונשנה על הסיר.

בארץ בימינו, פעוטות רבים נגמלים בגיל שנתיים-שלוש. מעבר לבשלות הגופנית בסוגרים, בגיל זה מתרחבות יכולותיו השכליות של הפעוט, והוא עושה שימוש בשפה. בשלב זה הוא גם אמור לבסס יכולת טובה יותר לשליטה עצמית, לתכנון ולאיפוק. יכולות אלו ילוו אותו בפיתוח מודעות לגופו ובהסתגלות להתאפקות עד הגיעולשירותים או לסיר.

 

שני דברים שצריך כדי שתהליך הגמילה מחיתולים יצליח


כדי שהתהליך יצליח הפעוט זקוק לשני דברים: רצון להיגמל ויכולת לכך, וכדי לפתח בו שני דברים אלו הוא זקוק לסביבה שמעודדת אותו לעבור בהדרגה מתלות מוחלטת במבוגרים – לניהול עצמי הולך וגובר. בגיל הינקות המבוגרים אחראים במידה רבה להרגיע ולווסת את התינוק בעת בכי או כאב, וככל שגיל הפעוט עולה הם נסוגים בהדרגה מתפקידם זה. הנסיגה ההדרגתית של המבוגרים מאותתת לפעוט לקבל את האחריות על ה"תפקיד,"וכך הוא לומד להרגיע את עצמו.

בעבור התינוק, תפקיד המבוגרים לפתור לו כל קושי ומכאוב, בעיקר באופן פיזי (הנקה, החלפת טיטול, סידור השמיכה.)... בהמשך תפקידו של המבוגר לסגת מכך בהדרגה, תוך שהוא מאפשר לפעוט לשאת גם מצבים לא נוחים, להסתגל למציאות ולצמוח. תהליך זה מאפשר לפעוט למידה והתפתחות, מתוך ביטחון עצמי גובר והולך ביכולותיו והסתמכות על עצמו. תהליך טבעי זה הוא מנוף מרכזי בתהליך הגמילה. בלא הפחתה בתלות הפעוטבמבוגרים, המנוף לגמילה משובש.


"דיאטה" בתלות במבוגרים


רוב ההורים עוזרים לילדם להישען במידה גוברת על עצמו, תוך בחינת מידת יכולתו לעמוד באתגר. יכולת הצמיחה של הפעוט קשורה הדוקות ביכולתם של המבוגרים "להזמין" אותו לעצמאות גוברת. בתחילה הפעוט ממהר לבכות ומעורר את דאגתם שבלא עזרתם הוא עלול להיפגע או להיכשל, ועל המבוגרים לעמוד בדחף הקורא להם למהר לחלץ אותו.

כך, למשל, ההורה שהזדרז להרגיע את התינוק הבוכה ולהרימו בידיים בהיותו בן חצי שנה, נוהג אחרת כשהילד גדל מעט: כעת, כשהפעוט נופל, ההורה מעודד אותו מרחוק – במבט חם ובמילה מעודדת – וחוזר לענייניו.

הפעוט מתבונן בהוריו במבט חטוף. הסימנים האוהדים של המבוגר (מבט, מילה)... המשולבים ברוגע שהמבוגר משדר בחוזרו לענייניו אף לפני שהפעוט הפסיק את הבכי, מאותתים לפעוט שהמצב אינו מסוכן, וכך הוא יכול להתאושש בכוחות עצמו. הימנעות ההורה מלקיחת אחריות מלאה על ההרגעה היא שאפשרה לפעוט למלא את חלקו ולהירגע בהדרגה.

בהמשך יגלה הפעוט שיש בו כוחות משל עצמו. הוא ילמד להסתגל לסביבה מתוך אופטימיות, ותהליך הגמילה שלו יהיה המשך טבעי של ההסתמכות הגוברת על כוחותיו. הוא יעשה זאת בהדרגה, ולא ייבהל מהפספוסים הבלתי נמנעים: המבוגרים בסביבתו אפשרו לו להתנסות בחוויות מתונות של קושי בתוך סביבה אוהבת, והוא בוטח ביכולתו לשוב ולהתנסות. כך הדחף הבריא לגדול יוביל אותו להירתם גם למאמץ הדרוש לתהליך הגמילה.

 

כשהפעוט תלותי, כשהמבוגרים נוטים לגונן...


הורה בעל דפוס מגונן עשוי למהר לגשת אל הפעוט שנפל, ללטפו ולהרגיעו שוב ושוב עד הפסקת הבכי, ורק אז לשוב לענייניו. הוא עושה זאת מתוך תחושה שעליו למנוע מילדיו להרגיש כל תסכול ועצב, אולי מתוך היכרות עם ילדו הרגיש והפגיע או מתוך רצון להפסיק מייד את הבכי המטריד. הפעוט אכן יירגע בידיו של ההורה, אבל בהזדמנות הקרובה שוב יבכה ולא יעלה על דעתו שהוא יכול לעזור לעצמו.

 

הדפוס המגונן התאים בהיות התינוק חסר ישע והבנה, אך עלול לעכב את התפתחותו בהתאם לגיל. פעוט הגדל בסביבה מגוננת מכיר רק דרך אחת להתמודדות עם קושי: הישענות מוחלטת על המבוגר. הוא חווה את עצמו חלש וחסר ישע, ואת המבוגרים הוא רואה כחזקים ויודעים.

 

לכן, בכל מפגש עם קושי הוא ממהר להתייאש ולבכות, ובכך מזעיק את "חיל החילוץ" ההורי. הוא אינו זוכה לגלות את כוחו שלו בהרגעה עצמית ובהתמודדות.


ואיך זה משפיע על גמילה מחיתולים של הפעוט


במקרים כאלה נפגעת יכולתו לשליטה עצמית ולאיפוק, יכולת הנחוצה לתהליך הגמילה; גם הדרישה להיפרד מהנוחות שבטיטול לטובת צמיחה וחוויה של גדילה ויכולת "גדולה עליו." הרצון להיות עצמאי, להיות "כמו הגדולים," הוא מנוע לגמילה.

 

 תמורת הזכות להיות "גדול" ותלוי פחות במבוגרים, הפעוט מוכן לשלם בוויתור על הנוחות והפינוק הנעימים הכרוכים בטיטול ובהחתלה. פעוט שנוהגים בו כבתינוק
לא יתנסה בתכנון ובהתאפקות הכרוכים במעבר לשירותים או לסיר.

 

הוא אינו רגיל לדרוש מעצמו מאמץ כלשהו, וכך נרדם בקרבו הדחף לגדילה. כדי לקרב אותו לגמילה יש לאפשר לו בהדרגה הזדמנויות לעצמאות ולהתמודדות בלי למהר לחלץ אותו. ועל כך, בפסקה הבאה.


עידוד לעצמאות אצל פעוט תלותי כצעד לגמילה מחיתולים


כדי להיגמל מטיטולים יש להיגמל מתלות מוחלטת במבוגרים, שהרי הגמילה מבוססת על עצמאות גוברת והולכת, שאותה על הסביבה לטפח.

 

בעת שאתם מכינים את הפעוט לגמילה מהטיטול עליכם לבדוק עד כמה אתם מעודדים אותו לעצמאות: האם הוא עדיין ניזון מבקבוק? האם התקשורת ביניכם נעשית באמצעות בכי שלו או באמצעות שפה? האם אתם ממהרים להיחלץ לעזרתו כאשר הוא בוכה? בדקו עד כמה אתם עושים בעבורו פעולות שהוא יכול לעשות בעצמו. כדי לקדם את עצמאותו של הפעוט ביכולתכם לאפשר לו להיות שותף, גם אם סמלי, בהכנת הארוחה. 

 

עידוד לעצמאות באכילה


נדגים זאת באמצעות תהליך האכילה אצל תינוק בן חצי שנה לעומת תהליך זה אצל פעוט בן שנתיים. תינוק בן חצי שנה מואכל על ידי הוריו: הם מגישים את הכפית לפיו, תוך מעורבות משמעותית בכל תנועה מתנועותיו. אם התינוק הפך את הצלחת, ההורה מרים אותה ומנקה את השטח. את הארוחה לפעוט בן השנתיים אפשר להגיש בצלחת, ואפשר גם לבקש ממנו להביא איתו כלים לשולחן.

 

המעורבות עשויה להיות סמלית, כמובן. אם הפעוט זורק את המזלג, אמא יכולה לציין בלי התרגשות: אוי, זרקת, תאסוף. בשיקול דעת, היא יכולה לעזור לו לנקות, אך להשאיר לו את תחושת העצמאות והאחריות. בסיום הארוחה היא יכולה לבקש שיחזיר את הצלחת.

 

עידוד לעצמאות בהחתלה


בעת ההחתלה: פעוט בן שנתיים מוזמן להיות שותף גם בהחתלה. כדאי לתת לו להחזיק את הטיטול – לא כמשחק ולא מתוך "עשיית עניין." כך הדמות המטפלת מאפשרת לפעוט להרגיש שנעזרים בו ולא רק שמבדרים אותו. דוגמה נוספת היא בעת פשיטת הבגדים לקראת ההחתלה. בעת הגמילה וגם קודם לכן, מומלץ שההורה יבקש מהפעוט לעזור בהפשטה. פעוטות רבים ישמחו להיות שותפים בתהליך. אצל פעוטות אחרים, ההורה יוכל להפשיט את הפעוט חלקית ולהמתין. בשל אי הנוחות, הפעוט יתגייס לעזור בתהליך ולסייע בהסרת בגדיו.

 

ככלל, נסו לשים לב לדפוס שלכם כצוות חינוכי או כהורים: האם אתם מעודדים את הפעוט לעצמאות, או שאתם מרבים לעשות בעבורו פעולות שהוא מסוגל להשתתף בהן? אם תבחרו להפחית את המעורבות שלכם, תגלו שעקביות מצידכם זוכה בתגמול: לאחר הפעמים הראשונות, שבהן הוא עלול להתנגד או שלא לטרוח, הוא יהיה יותר ויותר פעיל ושותף.

 

כשהוא משליך את הלכלוך על הרצפה, כוונו אותו אל הפח הסמוך. בקשו ממנו מדי פעם עזרה (להביא לכם משהו, למשל.) כך הוא יגלה כמה כיף לגדול! מדי פעם הוא ייכשל, אך עם חיוך ומעט תמיכה מההורה, הנמנע מלטפל בכל בעיה במקומו, הוא יגלה שביכולתו לנסות שוב. הגילוי שביכולתו להצליח אם יתמיד בניסיונותיו, הוא שמאפשר לפעוט לבטוח ביכולותיו. תמיכה מותאמת ומגדלת מתבטאת בגישה אוהדת כשהפעוט מתקשה, תוך שהמבוגר חוזר לענייניו. פעוט שתומכים בו במתינות ובלא להסב את תשומת ליבו לכך, הוא פעוט עצמאי ומלא בביטחון עצמי.

 

כדי להצליח בתהליך הגמילה, על הפעוט להתמצא בסביבתו, ללמוד לפשוט את בגדיו, להשתמש בשפה כדי לאותת. במילים אחרות: להיות עצמאי ומשתלב במידה מספקת.

 

לסיכום, תפקיד המבוגרים בהכנת התשתית לגמילה הוא לחשוף את הפעוט לאתגרים קלים בסביבתו הקרובה. זאת, תוך שהמבוגרים תומכים ומעודדים, אך נמנעים מלהתמודד במקום הפעוט.

 

איך מתחילים גמילה מחיתולים - התהליך הפרקטי  


בשלב הראשוני, כשהוחלט שהפעוט מתאים לגמילה, יש צורך בשיח גננת-הורים. הילד צריך להיות מודע לקשר בין תחושה גופנית של צורך להתפנות ובין עשיית הצרכים וה"מוצר" שמופיע בסיר. אפשר להסב את תשומת ליבו לעצם העובדה שהוא עושה את צרכיו, ובכך לעורר את המודעות שלו. תפקיד המבוגר להמליל מדי פעם את הצרכים, כך שהפעוט יבין את הקשר בין מעשיו לתוצר. כדאי להשתמש בשפה זהה בבית ובגן, כדי להקל על הפעוט.

 

שליטה בעשיית הצרכים היא חוויה גופנית חדשה. חלק מהילדים נבהלים בראותם את התוצר יוצא מגופם. ישיבה על הסיר עשויה לאפשר לפעוט לראות את התוצר, בניגוד לשירותים, שבהם התוצר נעלם. זאת בצד הסבר קצר של המבוגר ונינוחות שלו אל מול הבהלה הראשונית של הפעוט. הפעוט צריך הנחיות והסברים – אין צורך לתת לו לשחק בסיר, אלא להסביר לו מה עושים בו ואיך.

 

התהליך כולו מתרחש בין הילד לגופו. כדי להצליח לעשות את צרכיו בסיר או בשירותים, הפעוט צריך להרגיש נינוח עם גופו. רק כך הוא יוכל להרפות בעת השימוש בסיר. דרישה מופגנת, דחיקה בו להצליח – כל אלה משדרים לפעוט התעסקות מוגברת של המבוגרים בהצלחת התהליך או בכישלונו, ובכך פוחתת תחושת האחריות שהוא רוכש. מסיבה זו, רצוי שלא לשלב פרסים בתהליך, ובוודאי לא איומים כלשהם. כשהוא מצליח אפשר פשוט לשמוח איתו: "איזה כיף, הצלחת לעשות בסיר." מומלץ להימנע מהתפעלות מוגזמת ומדיונים ארוכים על תהליך הגמילה בנוכחות הפעוט. אלה עלולים לזמן מאבק מיותר סביב הנושא.

 

דירוג תהליך הגמילה


אפשר לדרג את התהליך, כך שהפעוט ירגיש בטוח יותר ויותר להיפרד מהטיטול. בתחילה אפשר להציע לו להיפרד מהטיטול רק בשעות היום. מומלץ להציע זמנים קבועים לישיבה על הסיר, למשל לאחר החזרה מהמעון, לפני השינה... התהליך הגופני של רכישת השליטה על הסוגרים הוא תהליך מדורג: שליטה בצרכים הגדולים בלילה, שליטה בצרכים הגדולים ביום, שליטה במתן שתן ביום ורק בסוף שליטה במתן שתן בלילה.

 

כאשר תהליך גמילה מחיתולים לא מצליח


על המבוגרים לסייע בתהליך גמילה טבעי והדרגתי, "על אש נמוכה:" עם הזמנה להיגמל, אבל בלי להכריח ובלא מאבק כוחות. בתהליך גמילה כזה, המבוגרים מלווים את התהליך אך אינם מנסים לשלוט בו. מאבק כוחות סביב הגמילה עלול להוביל להתארכות התהליך ואף לקשיים ולעצירות בהמשך. כשהתהליך מקרטע במשך זמן רב או כשנראה לאורך זמן שהפעוט אינו רתום לתהליך – מומלץ להרפות ולחזור לטיטול; לאחר שבועות או חודשים אחדים אפשר לשוב ולחדש את התהליך.

 
 

הישארו מעודכנים הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים ולקבל מידע על פעילות עזר מציון? הירשמו לניוזלטר שלנו

ידע שנותן כוח מאמרים וכתבות

חרדות אצל ילדים ונוער? אפשר לעזור!

צפו בהקלטות של הרצאות מרתקות שנמסרו ביום עיון מיוחד בנושא חרדה בילדים ובנוער, שערך האגף לקידום הילד של 'עזר מציון'

ויסות חושי- מפתח להצלחה

מהו ויסות חושי וכיצד הוא קשור לקושי בוויסות רגשי? איך מזהים את הקושי ואיך אפשר לסייע?

ילדים עם תסמונת דאון – התאומים שנפלו מחוץ לסטטיסטיקה

שימי ושושי גילו בלידת בניהם התאומים שקרה להם מקרה נדיר: התאומים הזהים שלהם, שניהם עם תסמונת דאון. מרגע הלידה ועד היום- הקשר עם 'עזר מציון' הוא קרש הצלה שמלווה אותם תמיד, באהבה גדולה
אנחנו עובדים בלהציל חיים