קושי רגשי-חברתי חשוב לזהות ולהתערב

לפעמים ’ילד טוב ושקט‘ הוא ילד שסובל בשקט. הוא אינו יוזם – כי יש לו קושי ליזום, ואינו משחק עם חברים – כי חסרים לו כישורים חברתיים.

קושי חברתי וקשיים רגשיים - איך נזהה

איך מזהים קושי רגשי-חברתי וכיצד מסייעים לילד להתגבר על הקושי יצחק (שם בדוי) הוא ילד בן ארבע וחצי. יש לו אח גדול בן שש וחצי ואחות קטנה בת כשנתיים. לכאורה ’הכול בסדר‘ אתו. הוא ממושמע, שקט ותמיד עושה את המוטל עליו בבית ובבית ספר. בשנה שעברה סיפר המורה להוריו ש“האמת היא שאין הרבה מה להגיד עליו. הוא ילד טוב, תמיד עושה את המטלות בשקט וכמו שנדרש, הוא קורא את האותיות יפה מאוד, וכשממלאים דפי עבודה על פרשת השבוע אפשר לראות שהוא יודע ומכיר את הפרשה“. בשנה זו התקשר המלמד החדש להורים של יצחק ואמר להם שיצחק אכן ילד טוב, אבל הוא שם לב שיצחק ”אינו מורגש כמעט“. הוא הוסיף שלפני כמה ימים, כאשר עבר בחצר, ראה שבעוד כל הילדים מתגודדים סביב כדור צבעוני חדש ומתארגנים למשחק, יצחק יושב לבדו בצד. מאז הוא הסתכל עליו כמה פעמים, וברובן ראה שהתנהגות מעין זו חוזרת על עצמה. יצחק מתבודד, אינו יוזם קשר עם ילדים אחרים, וגם בכיתה אינו יוזם קשר אלא מגיב רק כאשר המורה שואל אותו.

עוד סיפר המורה כי הבחין שיצחק אינו מחייך וצוחק כפי שרבים מהילדים בבית הספר עושים. תגובת ההורים הייתה שאכן ידוע להם שיצחק ילד טוב וממושמע, שקט ונוח ואינו עושה בעיות. הם הוסיפו שתמיד ראו שהוא נבון ו“סופג“ היטב את המתרחש סביבו, וזאת בלי לשאול יותר מדי שאלות. הם אישרו שהוא אינו ילד חייכן וצחקן במיוחד, אך עד שיחת הטלפון עם המורה, הם לא ראו בכך שום חיסרון. האם באמת יש בכך בעיה? הם תמהו. מה החיסרון שבכך? ואם אמנם יש בעיה, האם לא מדובר במשהו שיחלוף מאליו כאשר יצחק יגדל?.

שאלות אלו ששאלו ההורים הן אותן השאלות שאנשי המקצוע מתחבטים בהן גם הם. עד לפני כשישים שנה הדעה הרווחת הייתה כי ילד שמתפקד, מצליח בלימודים, עושה את המוטל עליו ומתמודד כראוי עם דרישות הסביבה והמציאות הוא ילד בריא מבחינה נפשית, ילד שיש לו כוחות ומשאבים פנימיים, וגם אם הוא אינו מרבה לחייך, אינו שמח במיוחד או אינו משתלב חברתית כנצפה אצל בני גילו – בריאותו הנפשית אינה נפגמת. לעומת זאת, בשישים השנים האחרונות העמיקה מאוד ההבנה המקצועית בנוגע להבנת הרגשות בכלל, ורגשותיהם של ילדים בפרט. אנשי מקצוע רבים יותר ויותר החלו לבצע מחקרים מעמיקים ולהיווכח כי לשמחת החיים של הילד יש חשיבות מכרעת על רווחתו הנפשית, הן כילד הן כמבוגר בהמשך חייו. המחקרים גם הראו את חשיבותן של החברותיות והיכולת להיות בקשר פעיל ומהנה עם הזולת – כגורמים משמעותיים ביותר.

איך משפיע הקושי חברתי והקושי הרגשי על ההתפתחות והתפקוד בחיים הבוגרים

כך למשל, מחקר שליווה מאות ילדים לאורך 30 שנה, מצא כי ילדים שהיו מבודדים חברתית ובעלי שמחת חיים פחותה, גדלו להיות אנשים שתפקודם נחות במידה משמעותית מתפקודם של ילדים חברותיים ושמחים. יתרה על זאת, הסיכוי שלהם להצליח בלימודים, להקים משפחה יציבה ולהתמיד בעבודה, היה נמוך לאין שיעור משל הילדים החברותיים והשמחים.כאיש מקצוע העובד עם ילדים ועם צוותי חינוך, לא אחת אני נתקל בהורים ובאנשי חינוך ששמים לב לקשיים של הילדים בעיקר כאשר ההתנהגות שלהם מפריעה, כאשר הם אינם מתפקדים היטב, כאשר הם אינם מסוגלים להתמיד בלימוד או אינם מצליחים בו, כאשר הם מתנהגים בתוקפנות וכדומה. זה טבעי, כמובן, אבל יש לכך מחיר: ילדים כמו יצחק ”נופלים בין הכיסאות“. הם אינם בולטים, אינם מפריעים בבית ובכיתה, אינם תוקפים, ובשל כך אינם גורמים לנו, העומדים מהצד, להבחין בהם באופן מידי ובולט. הם אינם הילדים שמפריעים לזרימה הטבעית של החיים, של השיעור. יש ילדים אחרים שעושים זאת בהצלחה רבה. אבל אי-הבולטות של ילדים כמו יצחק היא אחת מנקודות התורפה הגדולות שלהם. היא עלולה לכסות על מצוקה רבה, על תחושות בדידות ואולי אף ניכור, ובמקרים מסוימים – על תחושת עצבות קשה מאוד. ואולם בניגוד לילד התוקפן, שהתוקפנות משמשת לו שופר למצוקותיו, יצחק הוא כמו אילם: הוא סובל בשקט, מתייסר מבפנים ואינו מביע זאת ישירות כלפי חוץ. ילדים כמוהו, אם לא יאותרו בשלב מוקדם, עלולים להמשיך לשאת מצוקות פנימיות במשך שנים ארוכות, ולהרגיש שהם לגמרי לבד, בלי שמישהו מבין מה עובר עליהם ובלי שמישהו מושיט להם יד לעזרה. חשוב להדגיש כי לא כל ילד שקט, מופנם או ביישן הוא ילד הסובל מבעיות רגשיות. יש ילדים שהאופי שלהם שקט יחסית, והדבר אינו כרוך בשום חוויית מצוקה. ואולם תמיד כדאי לשים לב ולבדוק, כדי שלא להחמיץ את הילדים שזקוקים לעזרתנו.

חשיבות הזיהוי המוקדם של קושי חברתי וקשיים רגשיים אצל ילדים

המקרה של יצחק הוא דוגמה למצב שבו זיהוי מוקדם והתערבות מתאימה יכולים לחולל פלאים, ואילו אי נתינת דעת למצב עלולה להוביל במקרה הקל – להישארות במצב זה, ובמקרים אחרים, שלצערנו הם השכיחים יותר – להידרדרות במצב הנפשי ולירידה בתפקוד הכללי חלילה. הניסיון מלמד שכאשר ילד כזה מאותר ומקבל מענה מתאים, השינוי הנפשי, הפנימי, כמו גם השינוי התפקודי, החיצוני, משמעותיים ביותר לטובה. מחקרים רבים הראו כי ככל שהילד מאותר בשלב מוקדם יותר, כך עצמת השיפור גדולה יותר. למה הדבר דומה? לאדם שהגיע לצומת ובחר בטעות בדרך הלא נכונה. אם בטרם הלך הרבה הנחו אותו לחזור ולבחור בדרך הנכונה, הדבר אפשרי, וקל לו יחסית לעשות זאת, לעומת מצב שבו כבר הלך כמה שנים בדרך הלא נכונה, ובכל אותו הזמן רצו בני גילו קדימה בדרך הנכונה, והפער ביניהם גדל והלך. ההליכה בדרך הלא נכונה לא רק מרחיקה אותו מהצומת ומהדרך הנכונה, אלא גם מעצבת אותו ומקבעת בו דברים שספק רב אם יהיה אפשר לשנותם לגמרי. לדוגמה, הילד שסובל מבידוד וממצב רוח ירוד ואינו מקבל מענה לכך, לא רק ימשיך לסבול, אלא גם ילך וייאבד את תקוותו, את אמונתו ביכולת של אחרים לעזור לו וכו‘. אולי בהיותו אדם מבוגר הוא יוכל לעשות שינוי מסוים, אך שינוי זה יהיה קטן מהשינוי האפשרי בגיל צעיר, וכל שכן בגיל הרך. לא אחת נתקלים אנשי מקצוע בילדים צעירים שסובלים ממצוקות שונות, ובזכות הזיהוי המוקדם ורכות נפשו של הילד, שעדיין אינה מגובשת, טיפולם מחולל אצל הילד שינוי משמעותי ביותר!

מהו הגורם לקשיים רגשיים ולקשיים חברתיים?

נפש האדם מורכבת מאוד, כשם שגופו משוכלל ומורכב. וכשם שברפואה מבינים היום שבדרך כלל אין גורם אחד ויחיד המביא להתפתחות מחלה, כך ברפואת הנפש. ההבנה הרפואית והנפשית התפתחה מאוד במאה השנים האחרונות,וכיום אנשי המקצוע בתחומים אלו יודעים לערוך אבחנות מעמיקות ורחבות של קשיים שונים. כך, לדוגמה, ניתן להעריך כיום במידה מדויקת מבעבר אם יצחק סובל מ‘מצב רוח ירוד‘, וזה מה שמוביל אותו להסתגרות, לתחושת עצבות, לחוסר חשק ולחוסר התעניינות בחברים, או שמא הוא סובל מ‘חרדה חברתית‘, והיא הגורמת לו להסתגרות, לתסכול על שאינו מצליח להשתלב בחברה למרות רצונו החזק להשתלב, ועובדות אלו הן המובילות אותו לעצב. שימו לב, כי אף שההתנהגות החיצונית דומה, עשויות להיות לכך סיבות השונות בתכלית זו מזו, וגם המענה להן יהיה שונה בתכלית, בהתאם.

מעבר לאבחנה מסוימת, חשוב לציין מגמת שינוי שחלה בעשרות השנים האחרונות, כלפי הבנת הסיבות לקשיים רגשיים באופן כללי. בעבר נטו לראות בקשיים הרגשיים, החברתיים והנפשיים תוצאה של יחס ההורים והסביבה הקרובה אל הילד בשנות חייו הראשונות. דוגמה לכך היא ילד הגדל בסביבה שבה הדמויות הקרובות לו אינן מיטיבות עמו, אלא צועקות עליו וכדומה. ילד זה יהיה סבור שהעולם הוא מקום מפחיד, שצריך להיזהר כל הזמן, שנכון להיות חשדן וכו‘. סברה זו לא תחלוף מאליה גם אם הילד ייפגש לאחר מכן במציאות אחרת, כי אלו "המשקפיים“ היחידים שיש לו, והוא אינו מסוגל ליצור בכוחות עצמו ”משקפיים אחרים“. כיום מבינים שגישה זו אינה מסבירה הכול. אמנם עדיין יש לה מקום, ובהחלט מדברים על השפעת הסביבה הקרובה, אך היא אינה הגורם היחיד לקשיים. התפתחות הטכנולוגיה הובילה להעמקת ההבנה של המוח ודרכי פעולתו. בהתאם לכך נמצא כי יש אנשים שיש להם נטייה מוגברת מולדת לקשיים רגשיים ונפשיים, כשם שיש הבדלים במה שמכונה ’מזג‘. ישאנשים בעלי מזג מולד חם ויש בעלי מזג מולד קר; יש בעלי סקרנות טבעית, ואילו אחרים אדישים יותר. המודלים הרפואיים והפסיכולוגיים הנפוצים כיום מתארים יחסי גומלין בין גורמים סביבתיים ובין גורמים פיזיולוגיים מולדים.

כיצד ניתן לעזור לילד המתמודד עם קשיים רגשיים וקשיים חברתיים?

כאמור, ככל שמאתרים את הקשיים בשלב מוקדם יותר, והילד מקבל מענה מתאים, גדלים הסיכויים שמצוקתו תפחת במידה משמעותית, שהוא ישתלב היטב ושהתפתחותו תימשך באופן תקין. לכן חשוב כל כך לשים לב לילדים כמו יצחק, ובמידת הצורך להתייעץ עם אנשי מקצוע. את התצפית הראשונית ואת בדיקת ההשערות בשטח יכולים לעשות גם אנשי מקצוע מתוך מסגרת החינוך, שעברו הכשרה מתאימה. בשעת צורך הם יכולים גם להמליץ על אנשי מקצוע מתאימים, מתוך ניסיונם בעבודה עם מטפלים שונים.

דוגמה בולטת לכך היא בוגרי התוכנית 'רכזים התפתחותיים‘, שבמהלך הכשרתם לומדים לאתר את הילדים המתקשים, לתת עזרה מתאימה בתוך הת“ת, ובמידת הצורך גם יודעים להפנות את הילד להתערבות מעמיקה יותר, כגון טיפול רגשי, טיפול באמצעות משחק או אמנות ועוד.במסגרת תפקידי בתכנית ’רכזים התפתחותיים‘ נתקלתי לא אחת בהתערבויות של המלמדים בת“ת שהובילו לשינוי משמעותי ביותר אצל ילדים הדומים ליצחק. לדוגמה, אחד המלמדים איתר ילד שקט וביישן שהיה ניכר כי הוא מעוניין מאוד להצטרף למשחקי חבריו אך אינו מצליח. כדי לסייע לילד יזם המלמד פעילויות משחקיות שבהן חולקו הילדים לקבוצות בנות שלושה ילדים והצמיד לילד שני ילדים חברותיים ונעימים. הוא ידע כי בקבוצה מצומצמת יש לילד זה סיכוי גדול יותר להשתלב. המלמד עודד את הילד להביע את עצמו במשחק, ואף נתן לו תפקידים שמשלבים מתן הוראות לילדים אחרים. לאחר כמה הפעלות כאלה התחולל בילד שינוי מדהים. הוא חש בטוח יותר לפנות לאחרים ולהשתלב גם כשהמלמד לא היה מעורב, ואף החל ליזום בעצמו משחקים המשלבים כמה ילדים! דוגמה נוספת: המלמד הבחין כי אחד מתלמידיו אינו מחייך כמעט. שאלות ישירות על הנושא, בדרך כלל לא הביאו למענה מצד הילד.

במסגרת הפעלות לקבוצת תלמידים מצומצמת הציג המלמד סיפורים קצרים המתרחשים לכאורה ב‘תלמוד תורה‘ אחר, ובהם שילב תיאור של ילד שנראה עצוב ואינו מחייך, וחבריו מבחינים בכך. לאחר ההצגה ביקש המלמד מתלמידיו לספר על מחשבותיהם ועל תחושותיהם של הילדים שהציג. להפתעתו של המלמד דיבר הילד הנ“ל בהרחבה על הקשיים של גיבור ההצגה, ולמעשה סיפר בעקיפין על קשייו שלו. המלמד והילדים העלו הצעות לפתרון הקשיים, ובדרך זו חל שינוי גדול במצב רוחו של הילד וביחס שהחל לקבל מסביבתו. שתי הדוגמאות שהבאנו הן אחוז קטן מהעשייה המבורכת שנעשית במסגרת תכנית ’רכזים התפתחותיים‘ ויכולה להיעשות בתוך המסגרת של מוסד הלימודים על ידי המלמדים.גם ההורים יכולים וצריכים לתת את הדעת לנושא זה: חשוב מאוד שתשימו לב למצב רוחם של ילדיכם, שתתבוננו בהם בשעת משחק ותראו כיצד הם משתלבים במשחק עם אחיהם ועם חבריהם. שימו לב – האם הם מחייכים? האם הם צוחקים בהנאה האופיינית לילדים? האם לפעמים הם מראים שובבות בריאה וחיוניות (כמובן, אין לבלבל שובבות עם חוצפה או עם תוקפנות חריפה וכדומה). כדאי מאוד לשאול את הילדים באופן מפורש וישיר מה שלומם ואיך הם מרגישים בבית ובת“ת. כאשר תשובתו של הילד מצומצמת, נסו להתעניין בפרטים: מה עשית היום? עם מי שיחקת בהפסקה? וכדומה.

התעניינות בילד הסובל מקשיים רגשיים וקשיים חברתיים

מעבר לפרטים שתצליחו לדלות ממנו, עצם ההתעניינות חשובה לו מאוד, גם אם הוא אינו מראה זאת ואינו מודה בכך. מובן שההתעניינות צריכה להיעשות באופן שלא יגרום לילד חוויה מלחיצה ודוחקת, אלא ברוך, מתוך התעניינות כנה ובאווירה נעימה ומכבדת. נוסף על כך שאלו את המלמד כיצד הוא רואה את ילדכם, מה הוא חושב עליו מעבר לרמה הלימודית, כיצד הוא מעריך את אופיו וכדומה. בכל מקרה שמתעורר אצלכם ספק לגבי מצבו הרגשי של הילד, אל תהססו לפנות לייעוץ או לאבחון. אף אם חששכם יתגלה כחשש שווא, לא ייגרם מכך לילד שום הפסד משמעותי. לעומת זאת, אם לילד יש צורך אמיתי בעזרה כלשהי – המעשה שלכם הוא בבחינת הצלת חיים נפשית ממש.