אנשים טובים באמצע הדרך

אתי גרינברג, מתנדבת קפיטריה בבית החולים רמב"ם, דורית רייש, מתנדבת רכב בקבוצת 'מחוברים לחיים' ומבשלת ארוחות למשפחות של חולים, יעל שטרית, מרכזת מועדוניות שבת לילדים עם צרכים מיוחדים, ורחל פינקלשטיין, מתנדבת בבתי משפחות ומלווה נערה עם צרכים מיוחדים. 

כך זה התחיל: איך הגעת להתנדבות שלך?

אתי: בערב חשיפה למתנדבים של 'עזר מציון' פגשתי חברה והיא הציעה לי להצטרף אליה להתנדבות. עשיתי זאת במשך תקופה, ובהמשך התחלתי להתנדב מדי יום שישי בעגלות הקפיטריה. את ההתנדבות הזאת אני עושה בקביעות עם ילדיי כבר קרוב לשנתיים.

דורית: התחלתי את ההתנדבות לפני 3 שנים, כשהסעתי את אימי עם חברה להתנדבות בבית חולים 'כרמל'. החברה סיפרה על קבוצת הווטסאפ של 'מחוברים לחיים', שבה אפשר לקבל הודעות על משימות התנדבות מזדמנות. שלחתי הודעה שאני מעוניינת להצטרף, ומאז אני חלק בלתי נפרד מהקבוצה.

יעל: אני לא אוהבת לישון. כנערה, שעות הצהריים של שבת היו ארוכות ובלתי מנוצלות. באחת השבתות נקלעתי למועדונית שבת לילדים עם צרכים מיוחדים שהופעלה סמוך לביתי. נכנסתי והתחברתי… אחת המתנדבות הקבועות עמדה בדיוק להתחתן, ואני "אימצתי" את הילד של ההתנדבות שלה. לאחר שנתיים של התנדבות מוניתי לרכזת המועדונית. השקעתי בה רבות ופיתחתי אותה מאוד, ואני מלאת סיפוק להמשיך לרכז אותה, כבר 5 שנים.

רחל: התחלתי להתנדב במועדונית במסגרת המחויבות שלי בלימודי התיכון, וכשמתחילים אי אפשר להפסיק… אני שם כבר 5 שנים. בהמשך הציעו לי להצטרף גם להתנדבות בבית משפחה שנקלעה למצב מורכב. הצטרפתי גם למערך הזה ואני שמחה בזה מאוד.

כשההתנדבות נהיית לחלק מהחיים: איך משתלבת ההתנדבות בשגרת היום-יום?

אתי: אני מתחילה להתארגן לשבת מיום ראשון. כך את יום שישי בבוקר אני משאירה פנוי להתנדבות.

דורית: אני עובדת חצאי ימים או ימים מפוצלים וכך מצליחה לשלב את ההתנדבות בסדר היום. פעמים רבות אני מתכננת מראש את סדר היום לפי ההתנדבות הצפויה בו. יום ללא התנדבות הוא יום מבוזבז! אני דרוכה עם הטלפון 'לתפוס' משימות, וכמה שיותר.

יעל: ההתנדבות היא המנוע שלי לכל השבוע. זה משהו שאי אפשר לקחת ממני. מדי שבת אני שם, נותנת מעצמי, ולא פחות מכך – מקבלת.

רחל: ההתנדבות גורמת לשבת שלי להיות מנוצלת ומלאה בעשייה. ההתנדבות בבתים היא ביום חמישי בערב. לאחר שאני מסיימת את המטלות שלי בבית אני יוצאת לעוד שעה-שעתיים מלאות בעשייה ובסיפוק.

הקבלה שבנתינה: האם את מרגישה שאת נתרמת בעצמך מההתנדבות?

אתי: ההתנדבות גורמת לי להודות להשם על כל רגע בחיים שאפשר לתפקד בו כרגיל ולרוץ במרוץ החיים בשמחה.
אני מקבלת פרופורציה בנושא קשיים וחשה שמחה פנימית על הקיים. אני מתבוננת באופן מעמיק יותר במהות החיים ובדרך שבה נכון לחיות אותם. גם לילדים שלי אני מרגישה שזה נותן המון. הם מפתחים רגישות, זה ממלא ומספק אותם, ואני מרגישה שהם מקבלים הרבה דברים טובים.

דורית: ההתנדבות עושה לי טוב. הנתינה והעזרה לזולת גורמות לי סיפוק עצום. אני מרגישה שאני מגשימה את עצמי, שיש לי מטרה בחיים. פעמים רבות אני מרגישה שיותר ממה שאני תורמת אני נתרמת. ההתנדבות ממלאת אותי בתחושה של ערך וחיוניות.

יעל: התנדבות בכלל ובמועדונית בפרט נותנת לי סיפוק פנימי. אני יודעת את המשמעות של כל ילד שנוסף למועדונית – עוד ילד שמח, עוד משפחה שמקבלת כמה שעות רגועות יותר, אחים ואחיות שמקבלים מקום ופניות של ההורים אליהם. כבונוס, ההתנדבות מעניקה לי בגרות, סבלנות וכוחות להתמודד עם אירועי חיים. אני מרגישה שיש לי כוחות פנימיים, שיש לי מה לתת. 

רחל: התנדבות היא 'לעשות יותר', מעבר למוכרח. אני מרגישה שעם זה אני מתמלאת בכוח אהבת חינם. 

רגע שנותן כוח: מה מרגש אותך ונותן לך כוח להמשיך?

אתי: לפני תקופה הייתי עם ילדיי ברחוב. פתאום נעצר לידנו רכב, חסם את כל התנועה שאחריו, ואישה קראה אלי: "את יודעת? פעם זימנו אותי לניתוח והייתי בצום הרבה שעות. הניתוח נדחה ונדחה... ובסופו של דבר בוטל לאותו יום. זו הייתה שעה שבה קשה להשיג אוכל בכשרות מהדרין בבית חולים, ואת לא מבינה מה זה היה בשבילי לקבל כוס שתייה חמה ועוגות! תודה לך!" סיפורים כאלה ואחרים חוזרים על עצמם בווריאציות שונות ומחדדים לי שוב ושוב את חשיבות העניין.

דורית: אישה חולת דיאליזה שנעזרה במשך כשנה וחצי בנסיעות לטיפולים, הגדירה אותי באחד הימים: "הדבר הכי טוב שקרה לי השנה". בסיום התקופה, כאשר היא כבר לא נזקקה לנסיעות, היא כתבה מכתב תודה מרגש במיוחד, וסניף 'עזר מציון' בחיפה העניק לי אותו בטקס קטן. זה היה רגע מרגש ומכונן שחיזק אצלי את החיבור לנתינה ולעזרה לזולת.

יעל: יותר מהכול מרגשות אותי המתנדבות המדהימות והנדירות, שכל התארים והכבוד מגיעים להן. כל אחת ואחת מהן היא משהו מיוחד ונותנת את עצמה ב-100% עם כל הכוח לכל פרט בהתנדבות. הרגעים המרגשים הם הרגעים שבהם מתנדבת לוקחת שני ילדים כדי שלא יישאר ילד בבית, הרגעים שבהם יש לי עודף מתנדבות ואני שואלת: "מי רוצה 'חופש' השבת? למי יש מבחן?' ואף אחת מהמתנדבות לא חושבת על חופש מהחסד. יש לנו מתנדבות שנשארות שנים, כי הן מבינות את הערך של ההתנדבות. אני משקיעה שתהיה אווירה טובה כל הזמן. כיף לבוא למועדונית שלנו, ואנחנו ממש משפחה עם אחוות אחיות אמיתית. כל רגע כזה הוא רגע שנותן כוח.

רחל: שני תחומי ההתנדבות שלי מזמנים לי שני סוגים שונים של חוויה: בהתנדבות הבתים הסיפוק מיידי והתועלת ניכרת לכל עין. במועדונית אני מלווה נערה בוגרת שאולי הייתה יכולה להסתדר בעצמה, אבל היא וגם אמה רגועות הרבה יותר כאשר היא תחת חסותי. הידיעה שאני משמעותית כל כך בשביל הזולת, מעצימה ומעניקה כוחות.