הורה לילד עם הפרעת קשב וריכוז - עבודתו של הרכז מול ההורים
עבודת הרכז היא עבודה חשובה המאפשרת את שילוב הילדים במסגרת ועבודה על טיפים חשובים עובר הוריהם של הילדים
"זה ממש לא מקובל אצלנו". "מספיק שהם ידעו שאני רוצה לדבר אתם כדי שהם יתחילו לסנן אותי בטלפון". "עזוב, כבר ניסיתי, אין שם עם מי לדבר". "זה עלול לסבך אותי פה...". "אולי אם מנהל הת"ת ידבר אתם הם יקשיבו, אבל אני? הם לא מחשיבים אותי בכלל". "אני רק אגיד להורים שלו שאני רוצה לשוחח אתם בנוגע לבן שלהם, ומיד הם ייכנסו למגננה"."במקום להקשיב למה שאני אומר הם יטענו שאני לא יודע לחנך או שאני לא מספיק עקבי".
כל הנ"ל הוא רק מדגם מהתגובות שאני רגיל לשמוע ממלמדים כשאני מעז להעלות על דל שפתיי את האפשרות לשלב בעבודתם כמלמדים וכרכזים עבודה עם הורי הילד המתקשה.
מי זקוק למי - ההורה לילד עם הפרעת קשב וריכוז או המחנך?
אין ספק, אם ננסה להכניס את עצמנו לנעליהם של ההורים, נודה כי יש משהו מאיים ברגע שבו המלמד מבקש לשוחח אתנו על בננו. משהו מלחיץ, אולי אפילו מרגיז ומקומם. הורים רבים מודים שהדבר עשוי לעורר בהם רגשות אשמה ואולי אף בושה. בעיניהם, מעל הפנייה של איש החינוך המבקש לשוחח עמם בנוגע לבנם, מרחפת האמירה הברורה: "לבנכם יש בעיה", אמירה שפעמים רבות נחווית כ"יש לכם בעיה", אמירה ביקורתית ואף פולשנית מעט, שלא בטוח שכל ההורים מוכנים לספוג מהמלמד של בנם. ברגעים כאלו נדמה אפוא שמתקיים מעין יחס בלתי שווה בין המלמד להורים. המלמד, שרכש ידע בתחום, מחזיק במידע על הבעיה שיש לילד, וההורים כאילו שבויים בידיו ונתונים למוצא פיו, כמו חולה הממתין לתוצאות בדיקותיו וחש עצמו נתון לחסדי הרופא המאבחן.
הקשר עם ההורה בעל הפרעת הקשב וריכוז
כאן המקום לשאול: האומנם אלו פני הדברים? האם תבנית כזו יכולה לסייע לילד המתקשה ולקדמו? ובכלל – אילו יתרונות עשויים להיות ליצירת קשר עם ההורים של ילד מתקשה? כאן ברצוני להציע נקודת מבט חדשה ושונה מעט על הסוגיה: אנו, אנשי המקצוע, זקוקים להורים ולמוצא פיהם לא פחות ממה שהם זקוקים לנו ולמוצא פינו. השקפה שכזו מעמידה את הקשר עם ההורים באור שונה לגמרי. לא עוד מודל 'אספת ההורים', שבו אנו מעניקים משוב תפקודי, כי אם קשרשל הדדיות וחשיבה משותפת. דומה הדבר בעיניי ללימוד סוגיה בחברותא. לא תמיד שווים הלומדים בחריפותם ובידע הקודם שלהם. לעתים אחד מהם בולט ומשפיעותר על חברו, אולם למרות זאת, תיאור ההתרחשות עונה על ההגדרה 'התכנסות של שני אנשים המבקשים ללמוד סוגיה ביחד'. כך בעיניי מוטב אם יהיה הדבר בכל הנוגע לקשר הנוצר בין המלמד או הרכז ההתפתחותי ובין הורה של ילד מתקשה. התכנסותם של שני אנשים משמעותיים בחייו של הילד, לצורך סיעור מוחות משותף שמטרתו להעמיק את הבנתם בסוגיה ששמה 'התלמיד המתקשה'/'הבן שלי'.
להגיע אל השורש בקשר של ההורה - ילד עם הפרעת קשב וריכוז
מדוע אנו זקוקים כל כך לשמיעת ההורים? מדוע רבה כל כך חשיבותם של הדברים שיש בפיהם להשמיע לנו? התשובה על שאלות אלו נוגעת בעיניי בעניין מהותי בהבנת הילד המתקשה ובהבנת תפקידו של הרכז ההתפתחותי: בראש ובראשונה עלינו לזכור שכל ילד הוא עולם מלא, ולפיכך גם הקשיים שילדים מציגים עשויים לנבוע משלל רכיבים, שלעתים פועלים ביניהם יחסי גומלין סבוכים ומורכבים. ניקח לדוגמה ילד המציג קשיים במוטוריקה העדינה, קשיי ריכוז וכן בעיות התנהגות המתבטאות בחוסר קבלת סמכות ובנטייה להסתבך תדיר בתגרות עם חבריו. האם התנהגותו המרדנית נובעת מן התסכול שיוצרים אצלו קשייו המוטוריים, או שמא מוקד הקושי הוא הפרעת קשב וריכוז, שחלק מביטוייה הם התנהגות אימפולסיבית וקושי בעיכוב תגובה? אולי הפתרון טמון במקום אחר בכלל – בקושי של הוריו לייצר בעבורו סמכות וגבולות מספקים, או אולי להפך – סמכותיות יתר של ההורים מונעת ממנו את החום וההכלה שהוא זקוק להם? ליכולתו של הרכז ההתפתחותי להתבונן בשאלות אלו עשויה להיות השפעה מכרעת על כיוון הסיוע שאליו יפנה כדי לקדם את הילד.
אם, למשל, הוא מזהה סימנים ברורים לקיומה של הפרעת קשב וריכוז, הוא ישקול הפניה להערכה מעמיקה של התחום ב'מרכז התפתחות הילד'. לא כן כאשר יש לרכז בסיס להניח שהקושי המוטורי הוא הגורם. במקרה כזה יופנה המאמץ לכיוון הריפוי בעיסוק, כדי לאבחן את הקשיים המוטוריים ולסייע לילד להתגבר עליהם. באותה מידה ייתכן שהרכז יחליט כי עיקר המאמץ צריך להתמקד בעבודה של המלמד עם הילד על רכישת אסטרטגיות לעיכוב תגובה ולשליטה עצמית. זאת בתוספת הכוונה להורים במסגרת 'הדרכת הורים'. כל אלה כיווני "חקירה" אפשריים, ופעמים רבות אנו מכוונים את הסיוע לילד לכמה אפיקים גם יחד. מכל מקום, ברורה מכאן החשיבות של יכולת הרכז לדעת לשאול את השאלות הנכונות, כדי לייצר הבנה עשירה ומעמיקה של מהות הקושי שממנו הילד סובל.
ההורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז כמקור מידע חשוב
אין ספק שחלק מהתשובות על שאלות אלו נמצא בידי ההורים. ביכולתם לספר למלמד אם גם את סמכותם הילד מתקשה לקבל, אם קשיי הריכוז באים לביטוי גם בבית ביכולת להבין הוראות ולמלאן, ביכולת התארגנות יום-יומית וכו'. מפיהם של ההורים המלמד יכול ללמוד אם גם בבית ניכרת אצל הילד נטייה לאימפולסיביות, אם הוא מרבה להסתבך בתגרות גם עם אחיו ואחיותיו, ואם כן – כיצד ההורים מגיבים והאם תגובתם מועילה או שהיא רק מעמיקה את הקושי. הם יכולים לספר אם גם הם נתקלו אצלו בקשיים מוטוריים בפעילויות משחק, אם חלו שינויים בהתנהגותו, ואם כן – מתי זה קרה, ובכלל, כיצד הם מבינים אותו והאם הם מסכימים
שיש לו קושי, או שבבית מצטיירת דמות של ילד שונה בתכלית?יכולתו של הרכז לקבל תשובות על שאלות מעין אלו מאפשרת לו לבנות פרופיל תפקודי מורכב יותר של הילד, פרופיל הנפרש על ציר זמן ארוך יותר וכולל את מגוון מרחבי החיים של הילד. היא גם מאפשרת לו לקנות שותפים חשובים להמשך הדרך והתהליך. ואולם כדי לייצר שיח מעין זה נדרשת בראש ובראשונה עמדה נפשית ברורה ביחס למפגש עם הורים. עמדה זו צריכה להיות עמדה של הקשבה, הקשבה אמיתית ופעילה, הקשבה סקרנית. אם תרצו – עמדה שיש בה ענווה, יכולת להכיר באמת שלא הכול אני מבין ושגם אני זקוק לשמוע דברים חדשים שיאירו לי וירחיבו את הבנתי. בסדנאות לאנשי מקצוע שעובדים עם הורים רווחת האמירה כי במפגש עם הורים חשוב להקפיד על שני כללים.
איך להתייחס להורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז
הכלל הראשון הוא לכבד את ההורים, והכלל השני הוא להיות מוכנים להיכנס בדמיון לנעליהם, לתת לעצמנו להרגיש את מקומם ואת תחושותיהם. נהוג לומר כי ברגע שאיש המקצוע מצליח להקפיד על שני כללים אלו, כל שאר היכולות והכישורים יגיעו מאליהם. משמעותו של משפט זה היא, שגם אם איננו מיומנים מאוד בשיח ובהמשגה של הדברים, ברגע שאנו מוכנים להציב את ההורים במקומם הראוי בתוך מערכת היחסים עמנו, כבר קיבלנו שותפים לדרך ולמחשבה. באמירה אישית, לאורך שנותיי כמטפל, אני נדהם שוב ושוב לגלות עד כמה הבנה זו נכונה ומדויקת. כאשר הרכז ההתפתחותי מצליח לייצר שותפות מחשבתית עם ההורים, קל לו יותר לפרק התנגדויות, שהרי שוב אין מדובר ב'עימות עם ההורים' אלא ב'התבוננות משותפת'. כך, למשל, כאשר הורה מעלה טענה כגון 'גם אני הייתי כזה', הרכז יכול לרתום את האמירה הזאת להתבוננותולשאול את ההורה שאלות כגון 'כיצד אתה התמודדת עם המצב?' 'איך הרגשת?' 'כיצד זה השפיע עליך והאם היית רוצה שגם הילד שלך יעבור את זה?' באופן דומה, אל מול טענה של ההורים ש'זה בוודאי שום דבר ויחלוף עם הזמן', אפשר להעלות תהייה: 'ייתכן שאתם צודקים, אולם בואו נבחן זאת יחדיו: האומנם יש לילד כלים להתגבר על כך בעצמו? אם לא ברור שאמנם יש לו הכלים הנחוצים, מה יהיו המחירים שהוא ואנחנו נשלם על כך היום ובעוד כמה שנים? האם נכון ליטול סיכון כזה?!'
כללים לשיחה פורייה עם הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז
את החשיבות הרבה שאנו מעניקים לשיחה עם ההורים אפשר גם לפרוט לפעולות מעשיות. חשוב למשל להקפיד על סביבת עבודה המשדרת רצינות. על כן נקפיד שלא לקיים 'שיחות מסדרון' כי אם שיחות רציניות במקום שקט, בלא הפרעות. אפשר להפיק רבות משיחה עם שני ההורים גם יחד, אך אם הדבר אינו נהוג או אינו מתאפשר, אפשר לערוך שיחות נפרדות, כל עוד נקפיד שהשיחות פנים אל פנים או בטלפון( ייעשו גם הן בזמן רגוע ובלא רעשי רקע. בקורס הרכזים תיארו כמה מהמשתתפים כיצד הם עורכים שיחות ועידה טלפוניות עם שני ההורים גם יחד, בזמן שנקבע מראש, בדרך כלל בשעות הערב השקטות. נתונים אלו משדרים את הרצינות שאנו מעניקים לשיחה ומגבירים את ההקשבה הפעילה. המלצה נוספת לחיזוק ההקשבה הפעילה היא לרשום במהלך השיחה את עיקרי הדברים הנאמרים, כדי שתהיה אפשרות לקרוא אותם לאחר מכן ולהמשיך להרהר בהם. רכיב חשוב נוסף הנגזר מכל האמור וגם נלמד בקורס הרכזים ההתפתחותיים הוא הבְ נָיה נכונה של מהלך השיחה, מהלך שאנו מכנים 'מודל שלושת השלבים'.
המודל לשיחה נכונה עם הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז
השלב הראשון - שלב זה הוא שלב הפתיחה של השיחה. אנו ממליצים להתחיל בשיחת חולין, להפגת המתח הטבעי המאפיין את תחילת השיחה. לאחר מכן לספר על הילד כשלם, להתחיל מנקודות החוזק שלו, ומשם לעבור לתיאור נטול פרשנות של הקשיים הנצפים בת"ת ובגינם יזמתם את השיחה עם ההורים. דיווח נטול פרשנות הוא למשל: 'שמתי לב שלאחרונה יצחק נראה מכונס מעט בעצמו, והוא ממעט להשתתף בשיעורים'. דיווח זה שונה לחלוטין מאמירה כגון 'יצחק נראה מדוכא ומוטרד, וניכר שמשהו רגשי מציק לו'. האמירה הראשונה היא תיאור ניטרלי של עובדות שראיתם, ואילו האמירה השנייה מערבת פרשנות ('מדוכא', 'משהו רגשי מציק לו'), שעלולה לחסום חשיבה נוספת, שיח והתבוננות.
השלב השני - זהו השלב החשוב ביותר, והוא עיקר השיחה עם ההורים. בשלב זה הרכז מחזיר את הכדור למגרשם של ההורים ומבקש לשמוע את מוצא פיהם. פתיחה לשלב זה עשויה לבוא בדמות שאלות כגון 'האם גם אתם שמתם לב לכך?' 'מה אתם חושבים על כך?' ואפילו אולי תספרו לי קצת על יצחק מנקודת מבטכם: איך זה להיות ההורים שלו? איזה סוג של ילד הוא? במה קשה אתו?' וכדומה. על המלמד להקשיב להורים בריכוז, לשאול שאלות שיסייעו בביאור הדברים ובחידודם ובפתיחה של זוויות התבוננות נוספות.
השלב השלישי הוא 'שלב רשות', כלומר לא חובה להגיע אליו, אלא אם כן הרכז חש צורך בכך וסבור שהוא מתאים, על פי אופי השיח שנוצר. בשלב זה הרכז מנסה להציג את הבנותיו, אם אמנם יש לו כאלה, ולעתים אף להצביע על התחלה של כיווני סיוע מומלצים, כגון 'לאור הדברים שהעלינו, נראה לי שהקושי של יצחק לעכב את תגובותיו ולשלוט בהן הוא דפוס החוזר על עצמו בכיתה וגם בבית. ייתכן שזה מתחבר לקשיים שלו בריכוז ובהתארגנות. אולי כדאי שנבדוק את העניין לעומק, באמצעות מכון התפתחות הילד. מה דעתכם?' לעתים יוכל הרכז אפילו להמשיך ולומר: 'נשמע שתגובותיו האימפולסיביות מקשות מאוד גם עליכם כהורים, וכפי שסיפרתם, פעמים רבות אתם חשים חסרי אונים ותוהים אם אתם מגיבים כלפיו נכון. האם תרצו לקבל ייעוץ והכוונה הוריים בתחום? אם כן, אוכל להמליץ על אנשי מקצוע מתאימים'. נוסף על כל אלה יוכל הרכז בשלב זה לשתף את ההורים בעבודה אפשרית שהוא מתכנן לעשות בעצמו עם הילד במסגרת הת"ת, כגון בניית תכנית התנהגותית שתסייע לילד לשפר את השליטה בתגובותיו האימפולסיביות.
אם הרכז טרם גיבש את הבנותיו, הוא יכול בהחלט לשאול לדעתם של ההוריםאו להחליט לסיים את השיחה בנקודה זו ולומר: 'בשלב זה ולאור המידע שעלה עכשיו בשיחה, אני רוצה לחשוב על הדברים וגם לעקוב אחר יצחק ביתר מיקוד במהלך השבוע. לאחר מכן נוכל לשוב ולשוחח ולגבש כיוון כדי לסייע לו'. הניסיון מלמד כי מלמדים ורכזים שהצליחו להקפיד על שלבים אלו בלי קיצורי דרך, השיגו תוצאות מרשימות בעבודתם עם ההורים ובקידומו של הילד המתקשה.
הישארו מעודכנים הרשמה לניוזלטר
מעוניינים להישאר מעודכנים ולקבל מידע על פעילות עזר מציון? הירשמו לניוזלטר שלנו
תנו לנו לעזור לכם צריכים ייעוץ? אנחנו פה
073-3956771
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
שדות המסומנים ב* הינם שדות חובה