הקשר בין תנועה ללמידה

קפיצות, טיפוס, משחקי שיויי משקל ואתגרים נוספים בחצר ובכיתת הגן אינם רק חילוץ עצמות ומקור להנאה, הם גם הדרך שלנו ליצור במוחו של הילד קשרים חדשים ולשפר במידה רבה מאוד את יכולת הלמידה שלו.

קשר של קיימא בין תנועה, משחק בחצר או בגן שעשועים ללמידה.

מה עולה בדעתכם כשאתם שומעים על תנועה, על משחק בחצר או בגן השעשועים וכדומה? סביר להניח כשעולה בכם אסוציאציה של פעילות חולין, התעמלות, כיף ולא יותר מזה. למעשה יש קשר הדוק בין פעילות גופנית ותנועה ובין למידה.

במאמר זה אסביר את הקשר הזה באמצעות תאוריה קצרה ודוגמאות. הבה נתחיל בהסבר של כמה מושגים בסיסיים הקשורים לתנועה וללמידה:

מוטוריקה גסה

תנועות שאנו עושים בעיקר באמצעות השרירים הגדולים שבגופנו: הליכה, ריצה, רפיצה, עלייה במדרגות וכדומה. ב'תלמוד תורה' פעילות מוטרית גסה מתרחשת בעת משחק חופשי של הילדים בחצר או בעת פעילויות מודרכות שהרכז ההתפתחותי או בוגר 'חצר פעילה' עושה עם הילדים בכיתה או מחוץ לה, כגון קפיצות, זחילה מתחת לשולחנות, פעילויות על הספסל, פעילויות על מדרגות ועוד..

מוטוריקה עדינה

תנועות שאנו עושים בעיקר באמצעותהשרירים הקטנים והעדינים שבגופנו: ציור, צביעה, גזירה, השחלה, הדבקה וכדומה.

המוטוריקה העדינה והמוטוריקה הגסה מתפתחות במקביל אצל הילד לאורך חייו, ווהשפעתן היא הדדית. במאמר זה אנסה להדגים בעיקר כיצד המערכת המוטורית הגסה משפיעה על המערכת המוטורית העדינה, וכיצד זו האחרונה משפיעה ישירות על יכולת הלמידה של הילד. ואולן, בטרם נעבור להסבר זה עלינו להזכיר איבר חשוב ביותר, שבלעדיו לא הייתה לנו יכולת למידה. איבר זה כמובן הוא כמובן המוח.

• המוח מורכב מארבע אונות ומשני חצאים, ימני ושמאלי, הנקראים המיספרות, בעברית - חצידור. חלקו הימני של המוח שולט על חלקו השמאלי של הגוף, וחלקו השמאלי של המוח שולט על חלקו הימני של הגוף. כך, לדוגמה, כאשר ילד מבקש לענות תשובה בכיתה ומצביע ביד ימין שלו, הפקודה יצאה מחלקו השמאלי של המוח, וכן להפך.

• לכל חצידור יש ייחודיות תפקודית. לדוגמה: החצידור השמאלי פעיל במיוחד בתחומי הראייה הכוללנית, החשיבה וההיגיון, ובו מצוי מרכז השפה. החצידור הימני פעיל במיוחד בתחומי הרגש, התפיסה מרחבית ועוד.

• בין שני החצאים קיים קשר העובר דרך גשר עצבי המשמש לזרימת גירויים ולהעברתם בין שני חלקי המוח.

• הקשר בין שני החצאים מעשיר את הפעילות המוחית ומאפשר עיבוד מידע רחב יותר.

• בין אזורי הפעילות במוח יש מסילות עצביות שתפקידן להעביר מסרים ולאפשר עיבוד מידע מגוון. העצבים מעבירים את הגירויים מאזור לאזור דרך קישורים מיוחדים הקיימים בין תאי העצב. ככל שמספר הקשרים והמסילות עולה – עיבוד המידע רחב יותר ומאפשר תפקוד מגוון יותר. נוכל להבין זאת בצורה פשוטה אם נדמה את המסילות העצביות לכבישים ואת הגירויים שעוברים במוח – למכוניות. דמיינו שאתם נוסעים לחתונת נכדו של האדמו"ר הנערכת בעיר מרכזית בארץ. אתם יכולים לנסוע בכביש מספר אחת, שבו שני נתיבים וכמה צמתים מרומזרים, או בכביש שש, שבו שלושה-ארבעה נתיבים ואין צמתים מרומזרים. עכשיו שערו כמה זמן יארך לחמישים אלף מכוניות לנסוע בכביש מספר אחת, וכמה זמן יארך לאותן חמישים אלף מכוניות לנסוע בכביש שש. ברור לכם שככל שהנתיבים רבים יותר התנועה זורמת טוב יותר. הוא הדבר בעניין הפעילות במוח: ככל שיש קשרים רבים יותר בין תאי עצב – המידע זורם מהר יותר, והדבר כמובן משפיע ישירות על הלמידה של הילד ומסייע לה. כאשר הקשרים בין תאי העצב רבים, המידע הרב שהילד לומד יכול לעבור ביתר קלות מאזור לאזור, לעבור עיבוד טוב יותר, ובכך גם לשפר את יכולת הלמידה.

• במוח פעיל נפתחות ונסגרות מסילות ונוצרים קשרים חדשים כאשר נלמדים דברים חדשים.

• המוח יודע לסגור קשרים שלא נעשה בהם שימוש ולפתוח קשרים חדשים על פי מידת השימוש והצורך. ככלל, ככל שאנו מעשירים יותר את המוח במגוון דרכים – לימודים ליד שולחן, וגם סיפורים, וגם תנועה, וגם שימוש בחושים (למשל ע"י יצירה), אנו תורמים לריבוי הגרייה במוח. לדוגמה: ניתן ללמוד על פסח על ידי הוראה פרונטלית של המלמד, ניתן גם ליצור יצירות בנושאים הקשורים לחג, וניתן גם לעשות הפעלות מוטוריות הממחישות נושאים מההגדה ומסיפור יציאת מצרים. על ידי שילוב מגוון דרכי הלימוד אנו מגרים את המוח באופנים שונים וכך עוזרים לו בדיעבד להעביר את המידע הזה בכמה ערוצים. העברת המידע בכמה ערוצים עשויה להוביל לעיבוד טוב יותר של המידע הזה, והפועל היוצא של התהליך הוא שיפור יכולת הלמידה של הילד ביחס לחומר הזה. לאחר שהבנו כמה מושגים בסיסיים, הגיע הזמן לקשר ביניהם ולהבין כי פעילות מוטורית גסה ופעילות מוטורית עדינה חשובות מאוד לילד, וכי באמצעותן ניתן לשפר יכולות למידה אצל ילדים. רבים הם הדברים שניתן ללמוד בישיבה על יד שולחן: קריאה, כתיבה, ציור ועוד. יש פעולות שקשה מאוד ללמוד ולעשות על יד שולחן: לחזק חגורת כתפיים וצוואר, להפריד תנועות, לשפר יציבה ושיווי משקל, כיווניות, תכנון תנועה ועוד. פעילויות אלו, שאינן יכולות להילמד על יד שולחן, נחוצות ביותר ללמידה על יד שולחן וניתן לשפרן בעיקר על ידי פעילות מוטורית גסה מכוונת.

נדגים זאת בעזרת ציור או כתיבה: כדי לצייר ולכתוב, הילד צריך – לדעת לשבת נכון, לדעת כמה כוח להפעיל – מתי ללחוץ ו מ ת י להרפות? להבין ולדעת כיצד לפעול בתוך גבולות הדף והשורה – כדי שלא לצבוע או לכתוב מחוץ לקווים. מעבר לזה עליו להיות מסוגל לתכנן את הציור שלו או את הכתיבה שלו – לדעת איפה מתחילים, איפה ימין ואיפה שמאל, אילו אותיות פונות לאילו כיוונים ועוד ועוד.

פעילות מוטורית כפעילות שנעשית כדי לסייע להתגבר על קושי ספציפי

מלבד כל אלו, מלמדים בכל הת"תים מדווחים כי יש לא מעט ילדים שקשה להם, שמתעייפים מהר, שאינם יושבים נכון, שנשענים על היד, שמתבלבלים בכיוונים, שמתייאשים במהירות ונמנעים מפעילות הכרוכה בשימוש בצבע או בעיפרון. האם ניתן לעזור לילד שלא יתעייף, בלי להפעיל אותו מוטורית? לא! האם לילד שיש לו למשל חגורת כתפיים חלשה או קושי בהפרדת תנועה, ניתן לעזור ולשפר את התפקוד המוטורי העדין שלו רק באמצעות תרגול ליד שולחן? שוב התשובה היא לא! לילדים רבים יש חגורת כתפיים חלשה או מתח שרירים נמוך או קושי לשלוט בתנועות קטנות, כי הם פועלים באמצעות כל היד ולא רק באצבעות. ילדים רבים מתקשים בכיווניות ומתבלבלים בין ימין לשמאל או הופכים אותיות ומספרים. ילדים רבים מחליפים ידיים שוב ושוב במהלך אותה פעילות, ואני משוכנע שאין מלמד אחד שקורא מאמר זה ואינו נזכר ב י ל ד כזה, אחד לפחות מכל כיתה שהוא לימד. הדרך הטובה ביותר לעזור לילדים אלו היא הפעלתם בפעילות מוטורית מכוונת, כלומר פעילות שנעשית כדי לסייע להתגבר על קושי ספציפי.

מלמדים בוגרי חצר פעילה

מלמדים שהוכשרו בנושאי התפתחות,כגון בוגרי 'חצר פעילה' ו'רכזים התפתחותיים', יש בידם ידע התפתחותי רב והם יודעים אילו תרגילים נכון לעשות עם הילדים כדי לחזק פעילויות מוטוריות גסות שישפיעו ישירות על הפעילות המוטורית העדינה ועל תחומים נוספים, ובכך ישפרו את הלמידה.

חגורת כתפיים חלשה ואיך אפשר לסייע

ניקח לדוגמה את יוסי, ילד בן שש שהמלמד שלו שם לב כי הוא צובע חלש, יוצא מהקווים ומתעייף במהירות. המלמד של אחר הצהריים דיווח שיוסי מתקשה לכתוב, שאיכות הקו שלו ירודה – הקו חלש מאוד, ושהילד מתעייף ומתקשה לסיים משימות. כשיוסי הפסיק לכתוב, המלמד ניסה לשכנע אותו להמשיך, באמצעות פרסים או ממתקים, אך זה לא הועיל.

יוסי סירב להמשיך, ובראותו כי חבריו ממשיכים לעבוד, מסיימים במהירות ויוצאים לשחק – הוא נעשה מתוסכל יותר. למזלו של יוסי, המלמד שלו הוא בוגר תכנית רכזים התפתחותיים, ולכן הוא הבין את מה שהמלמדים הקודמים של יוסי ראו אך לא ידעו לזהות.כולם ידעו לתאר את הקשיים של יוסי, אך עד כה איש לא ידע לשים את האצבע על הגורם לקשיים האלה. בהיעדר יכולת לזהות את הקושי, טענו ההורים והמלמדים הקודמים שהילד מפונק, עצלן ואינו אוהב להתאמץ.

המלמד החל להפעיל את הילד בפעילות מוטורית גסה מכוונת, כגון הליכת אריה על הרצפה, נשיאת משקל, תרגילים שדומים להליכת מריצה, קפיצות ועוד, ושם לב שגם בפעילויות אלו, שהן פעילויות חווייתית מאוד, יוסי מתעייף במהירות ומתקשה.

 על כן הוא הגיע למסקנה שלא מדובר בפינוק או בעצלות בלמידה, אלא בקושי אמתי שנובע מחגורת כתפיים חלשה, אפילו ממתח שרירים נמוך, מקושי בהפרדת תנועה ומשימוש לא נכון בשרירים. המלמד בנה בעבור יוסי סדרה של תרגילים בתחום המוטורי הגס, ועם כמה ילדים נוספים הוא התאמן שלוש-ארבע פעמים בשבוע, חמש עשרה-עשרים דקות כל פעם, במשך כמה חודשים.

בתקופה זו הקל המלמד על יוסי בכיתה, בידיעה שהוא מתאמן וחשוב שיחווה כמה שיותר הצלחות. הוא הפחית את הכמות שיוסי היה צריך לצבוע/לכתוב, אִפשר לו הפסקות וחיזק אותו על מה שעשה.

ככל שהמלמד חש שיוסי השתפר פיזית הוא העלה את הדרישות ממנו בכיתה והפחית בהדרגה את העזרה שנתן ליוסי. לאחר כמה חודשים של עבודה מאומצת חל שיפור משמעותי ביכולותיו של יוסי, והמלמד דיווח שגם ההורים סיפרו שיוסי מתלונן הרבה פחות, מספיק יותר, מרוצה מעצמו יותר, מוכן לנסות מטלות רבות יותר, והתוצרים שלו טובים מבעבר.

מוטוריקה גסה, פעילות מוטוריקה עדינה, למידה ודימוי עצמי

דוגמה זו היא אחת מני רבות הממחישות את הקשר הישיר שבין התשתית הגופנית (המוטוריקה הגסה) ובין היכולות המוטוריות העדינות ובין שתיהן – ללמידה ואף לדימוי העצמי של הילדים.מצויים גם דיווחים רבים על ילדים בעלי מתח שרירים נמוך שדיבורם משובש או שממעטים בדיבור כי הדיבור מעייף אותם. לעתים יש קושי לשבת בריכוז מפני שהגוף חלש מדי להחזיק את עצמו לאורך זמן על כיסא. תופעות אלו עלולות להוביל גם לבעיות התנהגות – הילד נמרח על הכיסא, אינו ממלא את המטלות הנדרשות ממנו, אינו מגייס כוחות גם כשהמלמד מבקש זאת ממנו אישית. לעתים קרובות הוא ננזף, ולאחר תקופה שבה הוא ננזף בכיתה הוריו מקבלים דיווח על "עצלותו" וגם הם נוזפים בו. כל הנזיפות האלה, שהוא סופג בלא אשמתו, עלולות לגרום לו קשיים רגשיים וקשיים התנהגותיים.

חשוב מאוד להבין שהילדים בתלמודי התורה מוערכים בדרך כלל לפי יכולותיהם הביצועיות והשכליות. מלמדים רבים משבחים את הילד על אופן הקריאה, על הכתיבה, על הלמידה ועל ההתנהגות. האם שמעתם אי פעם מלמד שמשבח בפני ההורים את הילד על האופן שבו הוא רץ, קופץ, מתגלש או משחק בחצר? סביר להניח שלא. אבל חשוב שתדעו כי אצל ילדים שמתקשים בפעילויות אלו מצויים בדרך כלל גם קשיים בעבודה ליד שולחן, ולאלו יש השלכות על הלמידה, אף שלא תמיד אנו יודעים לקשר בין השניים.

לא תמיד אנו מבינים מדוע פעילות של תכנון תנועה בחישוקים יכולה להשפיע על יצירת רווחים נאותים בכתיבה, ומדוע פעילות בין יד ימין ליד שמאל יכולה להוביל לשיפור היכולת לכתוב אותיות שיש בהן אלכסונים ולצייר משולשים. כל הפעילויות המוטוריות הגסות שאנו מבצעים עם הילדים מגרים אזורים מוחיים ותורמים להתגברות על בעיות אלו. מלמד בוגר הכשרות שיש ברשותו ידע התפתחותי, יודע כיצד להתאים הפעלות מסוימות לקשיים שהוא רואה אצל הילד, וכך הפעילות הופכת מ'סתם פעילות של התעמלות והנאה' לפעילות גופנית מותאמת ומכוונת, שנועדה לשפר את יכולותיו של הילד – הרבה מעבר לחצר.

היא תשפר את יכולותיו גם ליד שולחן, ובמקרים רבים היא עשויה לשפר גם קשיים רגשיים וקשיים חברתיים. כל ילד הוא מכלול שלם של גוף ונפש. לכל ילד מערכות גופניות רבות המתפתחות במקביל, ורובן ככולן קשורות זו לזו. כשילד מתפקד ליד שולחן הוא לא רק מפעיל את העיניים, הידיים, הפה והשכל, הוא מפעיל גם שרירים רבים לצורך הישיבה, מפעיל אזורים מוחיים רבים כדי לצייר או לכתוב, הוא יודע בדיוק כמה כוח עליו להפעיל כשהוא כותב, צובע, מוחק או מדביק וכו'.

הילד אמור לדעת לתכנן את פעילותו, להיות מסוגל לשבת לאורך זמן, להתחיל ולסיים משימה בפרק זמן הגיוני, וברוב המקרים הוא אמור גם ליהנות ולהיות מרוצה מהתוצרים ומההצלחות שלו. ואולם כדי להגיע למצב שאכן יש הצלחות, שלא לדבר על הנאה, התשתית הגופנית כולה צריכה להיות בשלה.

על כן, אם יש קושי בתשתית הגופנית, יש סבירות גבוהה שיהיו פחות הצלחות ויותר מאמץ, ומציאות זו תוביל לתסכול ולהימנעות רבים יותר. מהידע המקצועי הפרא-רפואי הרב שבידינו, הדרך הטובה ביותר לחזק תשתית גופנית היא ריבוי הפעלות מכוונות בתחום המוטוריקה הגסה והמוטוריקה העדינה, מלווה בחיזוקים חיוביים רבים, בהעצמה של הילד ובאמונה ביכולותיו.

נורות אזהרה וסימנים מחשידים לקשיים המצריכים התערבות

• הילד מתעייף מהר בעבודה ליד שולחן.
• הילד מרבה לומר "אין לי כוח", "כואבת לי היד", "לא בא לי".
• הילד משעין את הראש על היד הלא מועדפת.
• הילד נראה כאילו "נשפך" בתוך הכיסא.
• הילד נראה "מרוח" על השולחן.
• הילד מרבה להחליף ידיים במהלך אותה פעילות.
• הילד אוחז כלי כתיבה וצבעים באחיזה לא יעילה (בגיל ארבע וחצי-חמש).
• הילד אינו יודע לגזור (מגיל ארבע ומעלה).
• הילד מרבה לסובב את הדף בזמן ציור ויצירה.
• הילד מתקשה לצבוע בתוך הקווים.
• איכות הקו שהוא מצייר אינה טובה (הקו חזק/חלש/רועד/שבור).  
• הילד מפעיל על כלי הכתיבה לחץ חזק מדי או חלש מדי. 
• הילד נמנע מלעלות על מתקנים בחצר.
• הילד מתקשה לטפס על מתקנים בחצר.
• בזמן הליכה הילד מרבה למעוד.
• הילד גורר רגליים בהליכה.
• הילד עולה ויורד מדרגות רגל רגל ולא רגל אחר רגל (מגיל ארבע וחצי ומעלה).
• הילד מתקשה לקפוץ על רגל אחת וברגליים צמודות (מגיל ארבע).
• הילד מתעייף אחרי פעילות מוטורית קצרה ופשוטה.
• אובחנה אצל הילד (בטיפת חלב/קופת חולים) היפוטוניה - מתח שרירים נמוך.
• קצב הכתיבה איטי, והילד אינו מספיק לסיים משימות כתיבה.
• הילד מתעייף במטלות כתיבה.
• כתב היד חלש/חזק/מרושל.