טובות השתיים- על אתי מטפלת לקשישים וכרמלה

כרמלה עובדת אצל אתי בתפקיד מטפלת מטעם אגף הסיעוד של 'עזר מציון' | יחד הן קוראות, צוחקות, מבשלות ונהנות עם קוקי התוכי

כאן נולדתי

אתי נולדה בישראל, חיה שנים רבות בדרום אפריקה והייתה שם מורה. בהמשך חזרה משפחתה לארץ, והיא הייתה מורה לאנגלית ומזכירה בחברת תרופות.

כרמלה נולדה בעיראק ועלתה לארץ בגיל חמישה חודשים. היא התגוררה בפריז ולימדה עברית, ובד בבד למדה צרפתית. כבר 40 שנה היא מטפלת בזקנים ומלווה אותם.

זו ילדותי 

אתי: גדלתי בנווה עוז בפתח תקווה. אני דור שני לניצולי שואה, אך לא הרגשנו שונים. לשום ילד לא היו סבא וסבתא, וכולם היו כמו משפחה אחת גדולה, עושים הכול זה בשביל זה, משחקים בחוץ בחופשיות.
כרמלה: זיכרון ילדות משמעותי שלי הוא, שפעם אחת דוד שלי הגיע לבקר אותנו ונתן לנו מטבעות. שתלתי אותם באדמה כדי שיצמח לי עץ מטבעות. כשהמבוגרים שמעו מה עשיתי הם כעסו. נשלחתי לחפש את המטבעות האבודים אבל לא מצאתי אותם. בפעם אחרת הלכנו לקטוף תפוזים. השומר של הפרדס רדף אחריי, הכה אותי והכריח אותי לאכול עשרה תפוזים. היו לי אחר כך כאבי הבטן נוראים כל כך, שלא ישנתי כמה לילות. למדתי לא לקחת כלום משום מקום לעולם. גדלנו בבית 11 נפשות בחדר וחצי. לא היה לנו כלום אבל היינו מאושרים.

בשעות הפנאי שלי... 

אתי: אני אוהבת ליצור כלים מחימר. התחביב הזה נמצא כרגע בהקפאה בגלל המלחמה, אך אני מקווה לשוב וליצור. אני אוהבת מאוד לקרוא מאמרים, ובפרט כאלה שקשורים לחב"ד ולרבי מלובביץ', כי אני חב"דניקית.
כרמלה: אני מאוד אוהבת לקרוא. אני קוראת הרבה תנ"ך וספרים שעוסקים בהיסטוריה. אני מתנדבת המון, מבשלת למעוטי יכולת ומסייעת לאחי החולה.

מצב מלחמה

אתי: הנכד שלי משרת בעזה בגבעתי, ואנחנו דואגים, מתפללים עליו ומחכים שישוב לשלום עם כל החיילים.
כרמלה: אני לא דתייה, אבל אני אישה מאמינה. אין לי ממ"ד או חדר מוגן, אבל אני בוטחת בהשם שישמור עלינו, מברכת את החיילים ואומרת תהילים.

כשאנחנו יחד 

אתי: אני אוהבת לבשל ולאפות עוגות. קשה לי עכשיו לעמוד על הרגליים, אז אני מעבירה לכרמלה את המתכונים ועוזרת לה בבישולים. היום למשל הכנו מרק גונדי פרסי. אומנם אני אשכנזייה, אבל במטבח שלי מבשלים את מאכלי כל העדות.
כרמלה: אני מאד אוהבת את אתי. אנחנו מסתדרות, משתפות זו את זו במה שעובר עלינו ובדברים מעניינים שקראנו. יש לנו כאן עוד חבר, קוקי התוכי, שמנעים לנו את הזמן וגורם לנו לצחוק. אני מסייעת לאתי גם בטיפול בוויקטור, בעלה.

החלום שלי 

אתי: אני מקווה שוויקטור ירגיש טוב יותר ויחלים, ואז אוכל לנסוע לירושלים, ללמוד יהדות במכללה שם. אני מאוד אוהבת ללמוד ומאוד אוהבת את ירושלים, ככה שזה יכול להיות שילוב מצוין.
כרמלה: לתת כמה שאני יכולה – זה הייעוד שלי. להמשיך להתנדב ולתרום לחברה. 

טיפ לצעירים 

אתי: עם אמונה מתמודדים עם כל דבר. חוויתי משבר בחיים כשאיבדתי את בתי בתאונת דרכים. לא קל לקום מאסון כזה, אבל עם הרבה אמונה וידיעה שהכול בהשגחה, אפשר לצמוח.
כרמלה: תכבדו את ההורים ותתרמו לחברה. אם תדעו לתת – תקבלו פי אלף.

רוצים גם אתם להיות חלק מאגף הסיעוד שלנו? להיות מטפל סיעודי/ מטפלת סיעודית עם נשמה, או ליהנות משירותי הסיעוד המצוינים שלנו של מטפלים סיעודיים ישראלים? צרו קשר בטופס הבא!