תורמים פי שניים

כבר יותר משלוש שנים שאלעד פריד הוא גיבור העל הרשמי של הילדים המאושפזים במחלקות האונקולוגיות בבית החולים 'רמב"ם'. אחת לשבוע הוא ממלא תפקיד של 'פאזלמן', איש הפאזלים מגיע למחלקות, מחלק פאזלים לילדים החולים ומרכיב אותם איתם ביחד, במטרה לשפר את מצב רוחם, לגרום להם לחוות הצלחה ולעזור להם להעביר את הזמן בטוב. מאז פרוץ המלחמה, מדיו כגיבור העל של הילדים התחלפו במדי צה"ל. הוא לוחם בחטיבת אלכסנדרוני, אבל על הפעילות עם הילדים הוא לא מצליח לוותר. הוא משלב אותה בקפיצות קטנות באפטרים, בביקורים קצרים אך משמעותיים כשהוא יוצא לכמה שעות להתרעננות, או כשהוא חוזר לשגרה בין סבב לסבב. אומנם כבר שנה הרגעים שלו בבית מצומצמים, אבל גם אותם הוא מקדיש לילדים שמחכים לו. "סמל החזרה שלי לשגרה היא החזרה למחלקה", שיתף אלעד, "לבקר את הילדים המופלאים האלה והמשפחות המדהימות שלהם, שחווים כל יום ויום את הקושי ואת המלחמה על החיים. לבוא ולראות את כל החיוכים, עושה טוב לנשמה ומסמל בשבילי את החזרה לשגרה".

"מחוברים לחיים" - גם בזמן מילואים

עמרם אביטל מנתיבות מנהל קבוצת מתנדבים במערך 'מחוברים לחיים'. הוא והמתנדבים עוסקים מסביב לשעון בשינוע ציוד, ונותנים מענה מקצועי בעבודות בית קלות לחולים ולבני משפחותיהם, לקשישים ולאנשים נוספים הזקוקים לעזרה. כבר חודשים ארוכים הוא במילואים, בתפקיד מחסנאי פריטים טכני בגדודי חיל ההנדסה הקרבית של חטיבת הנח"ל. התפקיד הזה מקשה עליו להיות זמין כפי שההתנדבות האינטנסיבית שלו דורשת, אבל עמרם מספר שזה לא גורם לו להתנתק ממערך ההתנדבות. "זה די מורכב", הוא משתף בכנות, "כי יש זמנים רבים שאני לא זמין בהם. אבל אני תמיד מוצא את הרגעים שבין לבין, וכשאני לא יכול – כל המשפחה שלי נרתמת להשלמת המשימה". עמרם, שמתגורר בנתיבות, רואה סביבו את הצורך בסיוע ואת החסר במתנדבים באזור הדרום והעוטף, שרבים מאנשיו עוד מפונים מאז שבעה באוקטובר. "לכן אני ממשיך בכל הכוח, גם כשאין כוח", הוא אומר, "אם זה לא יהיה אני, יהיה קשה למצוא מישהו אחר". 

כשהילדים מצטרפים להתנדבות

שריי ניסן מבני ברק, נשואה ואם לשלושה, מתנדבת בחלוקת אוכל במחלקות בתי החולים. בעלה משרת במחנה שורה, בזיהוי גופות, ומגויס מאז שמונה באוקטובר. כדי להמשיך את ההתנדבות גם כשבעלה במילואים, מצאה שריי פתרון מרגש: לקחת איתה אל ההתנדבות את ילדיה. יחד הם מחלקים אוכל למלווי החולים במחלקות ומפעילים עגלת קפיטריה במיון, בבית החולים תל השומר. מאז שבעלה במילואים, היא מספרת, היא מבינה יותר את המצב של האנשים שלהם היא עוזרת בהתנדבותה. "אני מבינה את המציאות שבה אדם מגיע לסיטואציה שאין לו ברירה אלא לבקש עזרה, כי החיים משתנים ובלתי צפויים. גם אני מצאתי את עצמי בחוסר אונים מוחלט, ואני בטוחה שאם מישהו היה שם לב אלי ומציע לי עזרה, זה היה מקל עלי", היא משתפת. "בחודשים ארוכים שבעלך במילואים ואת נמצאת בשבתות לבדך עם הילדים, או שאחד הילדים צריך מיון או בדיקה, או אפילו זמן איתך לבד... את הופכת את העולם להסתדר עם שאר הילדים. התקופה הזאת לימדה אותי שלפעמים דווקא אנשים זרים יכולים לעזור יותר. זה גרם לי להבין את החשיבות בהתנדבות שלי, ואת החשיבות בהתנדבות עם זרים בכלל. לפעמים טמונה עזרה משמעותית בעצם העובדה שמישהו אחר עוצר לרגע את היום שלו ומתעניין אצל אדם אחר אם הוא צריך עזרה".

גם חלק מצוות העובדים של מחלקת תמיכה בחולי סרטן ב'עזר מציון' הצטרפו למערך המילואים, ומצליחים לשלב בשירות מילואים אינטנסיבי את העבודה עם חולי הסרטן ובני משפחותיהם. 

מהמילואים בבסיס שורה לתמיכה בילדים חולים

יומי דז'ילובסקי מנהל את מחלקת התמיכה לילדים חולי סרטן. הוא נמצא שם עבור המשפחות מסביב לשעון, בכל תחום. משבעה באוקטובר הוא מגויס למילואים ברבנות הצבאית, ביחידת זיהוי החללים והגופות, בבסיס שורה. מאז רגעי האסון הראשונים הוא נמצא שם, כדי שכל חלל יזוהה ומשפחתו תוכל לקבור אותו כראוי. לצערנו, מאז שבעה באוקטובר הציבור הישראלי יודע כמה המשימה הזאת אינה מובנת מאליו. "בשום תרגיל לא יכלו להכין אותנו למילואים כאלו", אומר יומי, "זו עבודה לא פשוטה, והיא מורכבת לנפש, אבל צריכים אותנו, אז אנחנו ממשיכים, באמונה שלמה שאנחנו צריכים להיות שם, להתעסק עם החללים הקדושים האלה". נכון להיום הוא עוד במילואים, אבל גם בעבודה. עוזר למשפחות במלחמה על חייהן, מלווה אותן, עוטף ומסייע, עם שאר הצוות הגדול של בית אורנית. הוא נע ממלחמה אחת לאחרת. יש ימים שבהם הוא מתחיל בתמיכה במשפחה במחלקה האונקולוגית, ותוך כדי הוא מוקפץ למחנה שורה בגלל אירוע רב-נפגעים. "זה לא קל. בתחילת המלחמה היו משפחות של נעדרים שהכרתי מבית אורנית, שידעו שאני נמצא שם, עם החללים, וביקשו ממני לחפש את קרובי המשפחה שלהם. יש משפחות שהכרתי כי אחד הילדים היה חולה סרטן, וזיהיתי את אחיו שנפל. זה היה קשה מאוד, אבל אין מה לעשות. אנשים צריכים אותנו. בית אורנית ממשיך לפעום. הוא מלא במשפחות, בהן גם משפחות מפונות מהדרום. ובשבילם אני ממשיך, עם כל הצוות". 

אף פעם לא אסרב לבקשה של ילד או ילדה

מאיר אודסר הוא תומך רווחה במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית החולים לילדים דנה באיכילוב. הוא גם הסגן של יומי וגם משרת במילואים כלוחם בגדוד 7490, כקשר בחפ"ק מ"פ וחופ"ל. מאז שבעה באוקטובר הוא עשה שני סבבי מילואים, אחד של ארבעה חודשים ואחד של שלושה חודשים. אל המחלקה הוא הגיע בכל פעם שיצא הביתה, והשילוב, לדבריו, היה קשה מאוד. הניתוק ממאיר, כוכב הילדים במחלקה, הקשה מאוד גם על הילדים, שכן מאיר מלווה אותם בכל תהליך הטיפולים, דואג להם ולמשפחתם בכל צורך ובקשה, ומשפר את מצב הרוח. "הייתה ילדה שביקשה לפגוש אותי, רגע לפני שהיא מתחילה טיפולים. כך, איך שיצאתי מהמילואים, הגעתי למחלקה. יש אומנם את המילואים והשליחות, אבל אם זה מתאפשר, אף פעם לא אסרב לבקשה של ילד או ילדה. בין הסבבים ליוויתי גם טיול ג'יפים וגם חופשה מפנקת למתבגרים חולים, נעשה הכל בשביל הגיבורים שלנו".