התפתחות השפה: שאלות, תשובות, מיתוסים וטיפים

האם השפה מתפתחת מעצמה?

לא!

אמנם יש בבני האדם פוטנציאל טבעי לפתח שפה ודיבור, אך התפתחות שפה בפועל דורשת שילוב של שני דברים:
●    מיומנויות טבעיות מוטבעות ותקינות
●    סביבה מעודדת התפתחות
תינוקות שלא שמעו שפה ולא דיברו איתם אינם מפתחים שפה, בדיוק כשם שאנו לומדים לדבר את שפת האם שלנו ואיננו דוברים סינית אם לא נחשפנו אליה.
לסביבה יש השפעה מכרעת על התפתחות השפה וביכולתה למנף מאוד את היכולות הטבעיות של ילדינו. בצד השלילי – היעדר סביבה תומכת התפתחות עלולה לעכב או למנוע התפתחות של יכולות טבעיות.
ההורה הוא מורה השפה הטוב ביותר לילד שלו!
מערכות טבעיות חיוניות להתפתחות שפה: שמיעה, מוטוריקה של איברי הדיבור, קשב, קוגניציה, תקשורת ועוד.

האם שפה, דיבור ותקשורת הן אותו הדבר?

לא!

שפה – היכולת לקלוט ולהביע מושגים ורעיונות בצורה מוסכמת.
דיבור – הצד הטכני של הפקת הצלילים, ערוץ ההבעה המילולית שדרכו מועברת השפה.
תקשורת – יצירת קשר עם הסביבה, העברת צרכים, מסרים ורעיונות. שימוש בשפה לצורך תקשורת.

האם ילד מבין שפה רק כאשר הוא מתחיל לדבר?

לא!

התפתחות ההבנה השפתית נפרדת מזו של יכולת ההבעה השפתית, אפילו ברמה הפיזית: האזור במוח שאחראי על הבנת השפה מתפתח הרבה לפני האזור האחראי על ההבעה. רבדים מסוימים של ההבנה מתחילים להתפתח כבר ברחם, לפני הלידה! (לדוגמה: זיהוי קול ההורים, זיהוי הצלילים השייכים לשפת האם). 
למעשה, תינוק ממוצע מתחיל להבין מילים כשלושה-ארבעה חודשים לפני שהוא אומר את מילתו הראשונה.
ההבנה היא בסיס חיוני להבעה, ולכן חשוב כל כך לחשוף את הילד לשפה מגיל לידה והרבה לפני שהוא מתחיל לדבר בעצמו. 
הפער הנורמלי בין התפתחות ההבנה להתפתחות ההבעה ממשיך להתקיים לאורך כל שלבי ההתפתחות השפתית. לכן חשוב להתרשם בנפרד מכל אחת מיכולות אלו – 'איך הילד מבין שפה', לעומת 'איך הילד מביע את עצמו'.

הילד שלי מתעכב בדיבור, אבל לא נורא, זה יסתדר עם הזמן! הרבה אנשים מוכשרים דיברו מאוחר...

נכון שיש פעוטות שלוקחים את הזמן, ויגיעו לשם בעצמם… אבל...
1. מה עובר על הפעוט בינתיים? אולי כבר יש לו המון מה להגיד לעולם וקשה לו להתבטא? זהו מצב מתסכל מאוד. מלבד זאת, בינתיים הוא צובר פער משמעותי מבני גילו.
2. אולי הפעוט הספציפי הזה לא יגיע לשם בעצמו, ויש לו קושי שדורש התערבות חיצונית? (ליקוי בשמיעה, דיספרקסיה וכו') ככל שנגלה מוקדם יותר מה מפריע לו, כך נוכל לעזור לו מבעוד מועד ולרוב גם ביעילות רבה יותר.
מחקרים רבים מצביעים על היתרון של התערבות מוקדמת.

בדיקות שמיעה נעשות ב'טיפת חלב'.

לא נכון!

בטיפת חלב בודקים בגיל שלושה חודשים אם התינוק מגיב לקולות, ובגיל חצי שנה – אם הוא מגיב לסוגים שונים של קולות, כמו פעמון, נייר ורעשן. בדיקות אלו בשום פנים ואופן אינן יכולות להחליף בדיקת שמיעה במכון המתמחה בכך. רק במכון שמיעה מבודדים רעשים וגירויים אחרים, בודקים באופן מבוקר את מצב השמיעה במגוון תדרים ועוצמות, ואף יודעים להבחין אם מדובר בירידה בשמיעה כתוצאה מנוזלים באוזניים או בשל גורם אחר. 
מתי חשוב לפנות לבדיקת שמיעה מסודרת?
●    כאשר רופא ילדים או רופא אף אוזן וגרון מפנה לבדיקה.
●    בכל חשד לקושי בהתפתחות השפה, הדיבור או התקשורת של התינוק.
●    אם התינוק אינו מגיב לקולות ולרעשים.
●    במקרה שהתינוק שקט מאוד ואינו משמיע קולות.
●    במקרה של דלקות אוזניים חוזרות.
הבדיקה פשוטה ואינה פולשנית, וביכולתה לגלות ירידה בשמיעה שניתנת לטיפול באמצעים רפואיים, ובכך למנוע עיכוב משמעותי בהתפתחות הדיבור של התינוק בהמשך הדרך.
לדוגמה: תינוק הסובל באופן כרוני מנוזלים באוזניים, שומע את כל הקולות עמומים, ולכן קשה לו להפריד דיבור מרעש רקע, קשה לו למקם את מקור הקול שהוא שומע, יש צלילי דיבור מסוימים שאותם הוא אינו שומע כלל, והפידבק שהוא מקבל על הצלילים שהוא מנסה להפיק משובש. ממגוון סיבות הוא לא בהכרח יכול לסמן לכם שזה המצב, ורק בדיקה תיתן תוצאה חד-משמעית.

האם דו-לשוניות מעכבת שפה?

לא!

תינוקות מסוגלים לקלוט בלא קושי שתי שפות ואף יותר. בבוא הזמן הם אפילו יצליחו להפריד ביניהן בלי בעיה ובלי שמישהו יצטרך להסביר להם למשל באיזו שפה לדבר בבית ובאיזו שפה לדבר בגן. מספר המילים של תינוקות דו-שפתיים כפול כמעט מזה של חבריהם החד-לשוניים. לדו-לשוניות יתרונות קוגניטיביים, כגון גמישות מחשבתית, ומנגד ייתכנו חסרונות לשוניים מסוימים, מאחר שילד אחד אינו חי חיים כפולים. 
משום כך, במקרה שיש חשד לעיכוב שפתי אצל ילד דו-לשוני, יש לבדוק את המקרה לגופו ולא לתלות את הבעיה בחשיפה לשתי שפות. בוודאי אין להפסיק בבת אחת לדבר באחת השפות בלי להתייעץ עם מומחה להתפתחות שפה דו-לשוניות. 
אם יש ברקע קשיים אחרים המשפיעים על התפתחות התינוק, החשיפה לשתי השפות עשויה להוסיף קושי לילד שממילא מתקשה ברכישת השפה. לכן במקרים אלו חשוב להתייעץ עם מומחה בתחום הדו-לשוניות, כדי לבחון את היבטי התופעה ולמצוא פתרונות נכונים. 
לחשיפה השפתית חשיבות כפולה במקרה של דו-לשוניות!

בכל מקרה של גמגום או שיבוש היגוי חשוב לפנות לטיפול מוקדם ככל האפשר.

לא נכון!

יכולת הדיבור בבסיסה היא יכולת מוטורית באופן בלעדי – תנועת איברי הדיבור בשילוב עם הנשימה מאפשרת לנו הגיית מגוון עיצורים ותנועות באופן שוטף ומדויק. כמו כל מיומנות מוטורית אחרת, גם מיומנות זו דורשת מידה מסוימת של בשלות. לכן לדוגמה לא נטפל בילד בן ארבע שמשבש את הצליל ש', ולא בבן שנתיים שאינו מדבר באופן שוטף. 
קצרה היריעה מלפרט איזה שיבוש באיזה גיל דורש פנייה לבירור, לכן אתן כמה קווים כלליים, ובכל מקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע. 
בשנתיים הראשונות לחייהם פעוטות משבשים צלילים רבים. כדאי רק לשים לב שהם מגוונים בצלילים שהם מפיקים ואינם משמיעים תמיד את אותם שניים-שלושה צלילים. 
עד גיל שלוש שנים מצופה שהילדון ידבר ברור פחות או יותר, כולל שתי הברות מלאות במילה (למשל: כ-דור) ושיהיה מובן רוב הזמן למטפליו הקרובים. 
בשיבוש צליל ספציפי אפשר לטפל לקראת גיל ארבע שנים (למשל, ר' שתמיד הופכת ל-י'), אך בצלילים השורקים (צ, ש, ס, ז) לא נטפל לפני גיל 6.
במקרה של חוסר שטף שנשמע כמו גמגום, יש לתת את הדעת לגיל הילד ולמשך הזמן שהמצב נמשך. ילדים רבים מגיעים למצב שהם רוצים כבר לספר סיפור שלם, אך איברי הדיבור שלהם אינם עומדים בקצב, וכך בין גיל שנתיים וחצי לארבע שנים בערך הם נתקעים בתחילתם של המשפטים עד שהם מצליחים להתארגן עם המילים. תופעה זו נקראת 'אי שטף נורמלי', ובמקרים שהיא מופיעה יש להבין כי דווקא הימנעות מתגובה לחוסר השטף של הילד תאפשר למצב לחלוף כלעומת שבא. אם נילחץ, נדאג ונרוץ לאבחונים, המצב עשוי להתקבע, בשל הפניית תשומת הלב לקושי והפיכתו למודע ולמלחיץ.