מהו סרטן הדם?

 

 

סרטן דם (לוקמיה) היא מחלה ממארת הגורמת להיווצרות לא תקינה ומוגברת של תאי דם במח העצם. עם הזמן והתפשטות המחלה, דוחקים התאים הממאירים, (החולים), את תאי הדם הבריאים: הלבנים, האדומים וטסיות הדם.

סרטן הדם (לוקמיה), מתחלק לשני סוגים עיקריים: לוקמיה כרונית ולוקמיה חריפה. וכל סוג מתחלק ל-2 תת קבוצות.

לכל אחד מהם מאפיינים ודרכי טיפול ייחודים.

 

לוקמיה חריפה (אקוטית): במחלה זו, תאי הדם כ"כ חולים ומעוותים ואינם מסוגלים לבצע את תפקידם. הם מתרבים בקצב גבוה מאד ולכן המחלה הולכת ומחמירה במהירות ויש לטפל בה בדחיפות.

 

לוקמיה כרונית: בתחילת המחלה תאי הדם הסרטניים עדיין מבצעים את תפקידם ולעיתים קרובות אין סימפטומים לאנשים הסובלים מלוקמיה הזו. מחלה זו יכולה להימשך חודשים ושנים . עם הזמן, הסרטן מתגבר והסימפטומים מתחזקים.

 

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של לוקמיה הנגזרים משתי הקבוצות: לוקמיה חריפה, ולוקמיה כרונית.

  • לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), הנפוצה ביותר בקרב אנשים מעל גיל 70, אם כי היא פוגעת גם באנשים בכל גיל.
  • לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), הסוג הנפוץ ביותר של לוקמיה אצל ילדים.
  • לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML), מופיעה בעיקר במבוגרים.
  • לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), נפוצה יותר בבני 60 ומעלה.

 

לימפומה

לימפומה היא סרטן  של מערכת הלימפה. מערכת הלימפה היא אחת מן הדרכים הטבעיות של הגוף להגן על עצמו מפני זיהומים ומחלות. כשהגוף חולה בלימפומה, פירוש הדבר שהוא מייצר לימפוציטים –( סוג של תא דם לבן) רבים מדי ובלתי תקינים, מה שפוגע במערכת החיסונית של החולה.

לימפומה יכולה להתפתח בחלקים רבים של הגוף, כולל בלוטות הלימפה, מח העצם, הדם, הטחול ואיברים אחרים. שני סוגי הלימפומה העיקריים הם:

  • Non-Hodgkin לימפומה (NHL). רוב הלימפומות הן NHL. המחלה נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים
  • לימפומה הודג'קין (בעבר נקראת מחלת הודג'קין). שכיחה בקרב גברים בשנות השלושים לחייהם.
  • 90% מחולי הלימפומה סובלים מנון -הודג'קין לימפומה ואילו 10% סובלים מהודג'קין לימפומה.

 

מיאלומה

מיאלומה (הנקראת גם מיאלומה נפוצה), היא סרטן של תאי הפלסמה. במיאלומה, תאי דם לבנים, תאי פלסמה, יוצאים משליטה, וממשיכים להתחלק ללא בקרה, הם מתרבים ויוצרים תאי מיאלומה רבים. תאים אלה ממלאים את מח העצם, ומפריעים לייצור תקין של כל סוגי תאי הדם: הלבנים, האדומים והטסיות. בנוסף, תאי המיאלומה מפרישים סוג אחד של נוגדן לא תקין בכמות גדולה. חלבון זה מפחית את ייצור הנוגדנים התקינים. תאי המיאלומה מסוגלים להתפשט במח העצםולתוך המעטפת הקשיחה של העצמות בחלקים שונים של הגוף., דבר הגורם לעצם להיות דרה ורגישה, ולכאבים רבים בעצמות. מיאלומה מופיעה בדר"כ מעל גיל 50 .

 

תסמונת מיאלודיספלסטית (MDS)

התסמונות המיאלודיספלסטיות (MDS) הן קבוצה של הפרעות דם שבהן מח העצם אינו מייצר את תאי הדם כראוי. במקרים מסוימים המחלה תפגע בייצור תאי דם מסוג אחד, במקרים אחרים יפגע ייצור תאי הדם של שני סוגים או יותר. התסמונת גורמת לעייפות, ליצירת חבורות בקלות רבה יותר על הגוף, לאנמיה ולתופעות נוספות. ישנן רמות חומרה שונות של MDS. בחולה עם MDS ברמת סיכון נמוכה או בינונית, ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול מיידי, עירויי דם רגיל ותרופות יכולים לעזור. כאשר מדובר ב MDS חמור יותר, ייתכן ויהיה צורך לטפל בעזרת כימותרפיה, ובמקרים קיצוניים יותר לעבור השתלת תאי גזע.

 

טיפולים בסרטן הדם

כאשר מנסים למצוא את הטיפול הטוב ביותר לסרטן הדם, יש לקחת בחשבון את סוג הסרטן, באיזה שלב הוא נמצא, ואת מצב הבריאות הכללית של המטופל. הרופאים ישקלו ויחליטו על הטיפול המתאים ביותר. טיפולים נפוצים לסרטן הדם הם כימותרפיה, הקרנות, ובמקרים מסוימים השתלת מח עצם.

  • כימותרפיה – תרופות שונות אשר הורסות את התאים הסרטניים בתקווה לגרום לתאים האטה בקצב גדילתם, ובכך להאט באופן משמעותי את התקדמות המחלה. ישנם סוגים רבים של תרופות כימותרפיות והן עובדות בדרכים שונות. לפעמים הרופאים ירשמו תרופה אחת, אבל לעתים קרובות הם ממליצים על שילוב של שתי תרופות או יותר כי הן עובדות טוב יותר ביחד. כימותרפיה יכולה לשמש כטיפול בפני עצמו, אך לעיתים קרובות היא משולבת עם טיפולים אחרים כמו רדיותרפיה. הכימותרפיה תוקפת את התאים הסרטניים הגדלים ומתרבים, והיא עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו בחילות, עייפות ונשירת שיער. גם אנשים העומדים בפני השתלת מח עצם זקוקים לכימותרפיה. במקרה הזה היא מדכאת את המערכת החיסונית, ומכינה את הגוף להשתלה.

 

  • הקרנות - רדיותרפיה פועלת על ידי שימוש באנרגיית רנטגן גבוהה כדי להרוג את תאי הסרטן. כדי שהטיפול יהיה יעיל, הרופאים מתאימים את הכמות הנכונה של קרינה, וממקדים אותה באזור הנכון של הגוף. רדיותרפיה יכולה לטפל בכמה סוגים של לוקמיה ולימפומה. הקרנות עלולות לגרום לתופעות לוואי, המשתנות מאדם לאדם, אצל חלק תופיע עייפות קלה, ואצל אחרים עייפות מוגברת, נשירת שיער אם ההקרנות ממוקדות לאזור הצוואר או הראש, שינוי בצבע העור באזור הקרינה וכיו"ב. תופעות אלו יחלפו עם סיום הטיפולים. כאשר הטיפולים יסתיימו רוב התאים הבריאים של הגוף ימשיכו לגדול באופן נורמאלי שוב.

 

מחלות נוספות

 

  • הפרעות לא ממאירות בתפקודי הדם (לדוגמא אנמיה אפלסטית – חסר דם וטלסמיה). במצבים אלה מוחלף ייצור פגום של הדם במח עצם המייצר תאי דם בצורה תקינה.

 

  • גידולים ממאירים מוצקים (לדוגמא נוירובלסטומה, וסרטן האשכים). במקרים אלה מדובר בהשתלה עצמית.

 

  • מחלות אוטואימוניות, בהן ויסות מחדש של מערכת החיסון מביא לריפוי בחלק מהחולים.

 

  • מצבים של חסר חיסוני קשה (לדוגמא "תינוקות בועה" SCID) . במקרים אלה ההשתלה מביאה להחלפת מערכת החיסון הפגועה במערכת חיסון בריאה.

 

  • מחלות גנטיות כמו למשל מחלות בהן קיים מלידה חסר בחלבון מסוים הגורם לפגיעה קשה במערכות גוף שונות. ההשתלה מביאה לגוף תאים בריאים המכילים את החלבון, וכך נמנע המשך הנזק.

 

 הבא >